ראיון עם תום פיטרס

אפריל 18, 2010

תום פיטרס מדבר הרבה, כבר כמעט 30 שנים. עדין משלמים לו (הרבה) כדי לשמוע אותו מדבר. מה שהיה מהפכני לפני שני עשורים ופרובוקטיבי לפני עשור אולי נשחק עם השנים אבל היכולת של פיטרס לבעוט, לכדרד ולמרקר תובנות משאירה אותו רלוונטי. אם באמת  "רעיון נותר חדשני כל עוד לא מיישמים אותו" כמו שפיטרס אומר, אז הוא גם חדשני. כי העולם מקשיב לו אבל לא מקשיב לו באמת, כלומר לא ממש לוקח אותו ברצינות. אם עולם העסקים היה לוקח את פיטרס ברצינות עולם העסקים היה נאלץ לקחת את עצמו קצת בפחות רצינות (במובן הפלצני, המנופח והאגואי של המושג) מה שהיה הופך אותו לעולם עסקי טוב יותר.

עכשיו יצא לאור ספר חדש שלו, שמבוסס פחות או יותר על הפוסטים שפרסם בבלוג שלו. בקישור הבא  תוכלו להתרשם קצת יותר. little_big_things_tom_peters 

לרגל האירוע הוא נתן "ראיון" (שלא באמת התקיים סינכרונית. תום קיבל וידאו עם השאלות, צולם בנפרד נותן את התשובות, ואח"כ קצת עריכה סידרה את הרצף).  כמו שתוכלו לראות, פיטרס חכם מכדי ליפול למלכודות שאנשים במעמדו יכולים ליפול לתוכן בקלות: הוא לא לוקח את עצמו ברצינות תהומית (רק את דבריו), הוא מודה שאת הספר החדש שלו כדאי לקרוא בשירותים…כמי שמזוהה עם מושג "המצוינות" החל מיומו הראשון בזירה, הוא מודה שאין לו באמת הגדרה טובה למצוינות (!), הוא מייחס את ההצלחה הפנומנלית של in search of excellence בחלקה למזל ולעיתוי והוא עדין מופתע שמוכנים לשלם לו כדי לדבר. פרופורציות היו תמיד דבר חשוב, בעיקר כשאתה מסתכל במראה.


מטוב למצוין אבל לא לנצח

ספטמבר 5, 2008

בעבר כבר כתבתי על הסכנה בדוגמאות של ארגונים "מצוינים" ובמיוחד על הפספוס של ג'ים קולינס בספרו "מטוב למצוין" לגבי סוני. אבל הפספוס לא נגמר כאן. מבין 11 החברות "המצוינות" עליהן כתב קולינס ושאת שיטות הניהול שלהן הוא הציע כמודל לניהול מופתי מופיעות עוד שתי חברות שעלו לכותרות לאחרונה. הראשונה היא Fannie Mae  שקרסה לפני כמה שבועות וללא התערבות הממשל הייתה פושטת את הרגל. אבל כבר ב – 2004 נפתחה נגדה חקירה בשל אי סדרים חשבונאיים, חקירה שהובילה בסופו של דבר להגשת כתבי אישום נגד המנכ"ל, מנהל הכספים ומבקר הפנים. חברה נוספת עליה כתב קולינס כדוגמה לחברת מופת היא  Circuit City  שגם היא נקנסה ב- 2004 עקב אי סדרים חשבונאיים.

בשני המקרים גילוי אי הסדרים התרחש רק שנה לאחר פרסום הספר של קולינס, והעבירות שיוחסו להן התבצעו במהלך ביצוע "המחקר" עליו ביסס קולינס את מסקנותיו. כשהרשות לניירות ערך האמריקאית מגישה כתבי אישום או מטילה קנסות, אין דבר רחוק יותר "מניהול מופתי".

סטיבן לויט, מחבר הספר פריקונומיקס חישב בבלוג שלו  שמי שקנה את המניות של החברות האלה עם יציאת הספר של קולינס הפסיד עד היום 80% מכספו. אכן, מטוב למצוין….

למרות שגילויים אלה היו צריכים להפוך את "מטוב למצוין" לאנקדוטה מביכה על מדף ספרי הניהול, הספר, שהפך במהרה לרב מכר היסטרי ולאחד מספרי הניהול הנמכרים ביותר נמכר עם היום, 7 שנים אחרי צאתו לאור  ב-  300,000 עותקים מדי שנה (בארה"ב בלבד).

הספר המכונן של הז'אנר – ספרם של פיטרס ו – ווטרמן in search of excellence מוסיף למבוכה של סיפורי הגבורה של "חברות מצוינות". די לציין שאחת מחברות המופת שלהם היא ATARI  בעוד ש-General Electric למשל, כלל לא מוזכרת בספר. עוד חברות מופת שמצוינות בספר:  Data General, DEC,  Lanier, NCR, Wang Labs, Xerox מי יודע איפה הן היום?

בשנת 2001 רכשתי את הספר Creative Destruction שכתבו (שוב) שני יועצים בכירים במקינזי. גם הספר הזה מבוסס על ניתוח של תצפיות ומודלים עסקיים של חברות "מופת". אחת החברות המרכזיות המנותחות בספר ושהאסטרטגיה שלה משמשת בסיס להבנת היתרונות של "ההרס היצירתי" הייתה ENRON. מצחיק / עצוב במיוחד לקרוא היום את הפרק שמשבח את האיזון המוצלח של ENRON בין בקרה וחופש פעולה (Permission Vs. Control עמ' 248-250 בספר). בין השאר נאמר שם:

 How do the concepts of control, permission and risk fit tofether? Enron offers one good exapmle of managing these elements for a favorable outcome (p. 248)

וכולנו יודעים עד כמה התוצאה הייתה באמת favorable….

הספרים האלה טועים ומטעים. במובנים מסויימים אלה ספרים מסוכנים. הם מסוכנים כי הם מתקשטים בנוצות אמפיריות כשלמעשה מדובר בספרות פולקלוריסטית המייצרת מיתוסים וחמור מכך, בונה אתוס של "נוסחת הצלחה". אהבה בחיים אינה דומה לאהבה בספרי "הרומן הרומנטי", אבל הספרים האלה עושים לניהול את מה שהרומן הרומנטי עושה לאהבה. אין אהבות מושלמות, אין אנשים מושלמים ואין גם ארגונים מושלמים. כיועץ יצא לי לעבוד עם ארגונים שהם בהחלט סיפורי הצלחה, בחלקם הצלחה פנומנלית אפילו בקנה מידה עולמי. אבל כיועץ, יצא לי לראות גם את הקרביים של סיפורי ההצלחה האלה. הם אכן ארגונים מצוינים, אבל לא מושלמים. בכולם יש פערים, כשלים, בעיות, כאבים, טעויות. הרבה פעמים עמדתי משתהה מול הפער שנגלה לעיני בין ההצלחה העסקית ובין היכולת הניהולית. כן, בכל הארגונים המוצלחים הייתה ליבה ייחודית שהסבירה את רוב ההצלחה של הארגון. אבל את הליבה הזו ניתן היה לפענח רק בדיעבד, והיא לא מנבא ודאי לגבי הצלחה בעתיד. לפעמים הליבה הזו היא מוצר, לפעמים יכולת מאוד ספציפית בתחומים מסויימים, וכן, לפעמים מזל. ברוב המקרים ההצלחה הייתה שילוב של גורמים רבים, חלקם לא מודעים אפילו לארגון עצמו. כל ארגון למד להתמודד עם אתגרי ההשרדות והצמיחה שלו, למידה שתורגמה למנגנונים ניהוליים, לתרבות ארגונית.

ספרי הקסם מסוכנים גם כי הם מכוונים לסופיות התשובה. קנה את הספר, למד את הנוסחה, יישם אותה בהצלחה ותגיע גם אתה לאושר (במקרה הזה נכון יותר לאמר "לעושר"). תסגור את הספר ויותר לא תדע מכאוב. האמת כמובן שונה מאוד: לא משנה איזה ספרים תקרא ואיזה נוסחאות סודיות ילחשו באוזניך, בסופו של דבר כל ארגון וכל מנהל יצטרך לבנות את הפתרון הייחודי שלו, והפתרון הזה יהיה חלקי וזמני עד שימצא פתרון אחר, שיהיה טוב מקודמו אבל גם הוא יהיה חלקי וזמני וסופו יהיה להיות מוחלף בעוד פתרון. ובדרך, כל הזמן, יהיו עליות, ומורדות, ובעיות ניהוליות קטנות וגדולות, ופערים שאת חלקם נמלא ועם חלקם נלמד לחיות ונחפה עליהם באמצעות חוזקות בתחומים אחרים. נלמד איך שהוא להסתדר…to manage.

ככל שהארגון יצליח יותר בעיותיו ייעשו מורכבות יותר והוא יצטרך להשקיע יותר בלמידה כדי ללמוד כיצד לפתור את הבעיות האלה. וכמובן, שהפתרונות שפעלו בעבר והובילו להצלחה לא בהכרח יהיו אלה שיעבדו בהווה או בעתיד ויצליחו לשמור או למנף את אותה הצלחה. בניהול אין תשובה סופית, ואין אפילו רק תשובה אחת. זה הבסיס לכשלונם הידוע מראש של ספרי הקסם.

אבל "האין קסם" הוא בעיני מהות הקסם שבניהול. מכאן צומחת היצירתיות, הייחודיות, החדשנות, המקוריות. כמו שאמר פעם אוסקר פיטרסון  צ'רלי פרקר::

 "Master your instrument, master your music, and then forget all that bullshit and just play"

 


20 המשפיענים בתחום הניהול

יולי 9, 2008

ה- wall street journal פרסם את רשימת 20 האנשים המשפיעים ביותר על החשיבה הניהולית כיום. אם תרצו זו רשימת "הגורו'ס" העדכנית של הענף.

הנה כמה מחשבות שעלו לי תוך כדי רפרוף ראשוני ברשימה.

1. מבין חמשת המקומות הראשונים רק אחד הוא איש "מדעי הניהול" במובן הקלאסי של המילה – גארי האמל, יועץ ופרופסור לניהול בהרווארד. גרדנר מגיע מתחום החינוך ופרידמן וגלדוול הם סופרים. אני אוהב את המגמה הזו. אני חושב שמנהלים יכולים להרוויח הרבה יותר מספריהם של גלדוול (זה, וגם זהופרידמן  מאשר מספרי ניהול  המתימרים לספק מרשמי קסם ופתרונות פלא למצבים ניהוליים מורכבים.

2. הדבר השני שבלט לי ברשימה הוא העדרן של נשים. לא יודע מה זה אומר אבל זה בטח אומר משהו.   

3. שמחתי מאוד לראות שהנרי מינצברג הותיק והמצוין נמצא בעשירייה הפותחת. שניים מספריו מלווים אותי לאורך כל הקריירה שלי כיועץ. בזכות ספרו הקלאסי הזה הכרתי את הגישה הסטרוקטוראליסטית לניתוח ארגונים והספר הזה שינה את כל מה שחשבתי שאני יודע על תכנון אסטרטגי.

4. תום פיטרס הולך ומידרדר עד למקום ה- 18. פיטרס הוא אחד ממחוללי המהפיכה שאפשר לקרוא לה "המהפיכה הפוסטמודרנית"  בניהול. פיטרס היה המטיף בשער בנושאים חשובים כמו: שירות, חדשנות, יצירתיות בניהול אבל בעיקר נושא הבשורה של המצוינות כערך מרכזי בניהול ובעסקים. מתוך תשוקה אמיתית הוא הציע רעיונות שבזמנו נשמעו מהפכניים (כמו למשל חשיבות הערכים בניהול, יצירת מבנים מונחי מטרה במקום מטרות מונחות מבנה – מה שאפיין את "התאגידים האמריקאים" של שנות השמונים, פישוט וצמצום תהליכים, אחריות אישית בניהול ועוד). בשנים האחרונות הוא איבד מעט מקסמו. הרעיונות המהפכניים שלו הפכו לטריוויאליים, אחר כך לבנאליים, ועדין, אחד האנשים שאסור לפספס. הנה דוגמה.

5. אם מייקל דל וביל גייטס נמצאים ברשימה, למה לא סטיב ג'ובס? בכל זאת נדמה לי שגו'בס משפיע קצת יותר מדל.  

6. זה שבמקום ה- 5 נמצא איש חינוך ובמקום ה – 8 נמצא פסיכולוג אומר שאנשי העסקים הבינו משהו סוף סוף?