לא נגעתי

מרץ 16, 2010

בימים אלה, בלי קשר מיוחד לפסח אני נובר בערימות הניירת שהצטברו אצלי בשנים האחרונות. בין הגזרים, הניירות, קטעי העיתונים והפתקים מצאתי משהו שדווקא היה שווה לשמור. רגע של חיוך, ככה סתם באמצע היום. (פורסם בגלובס, 11 לאוקטובר 2007).


רק באמריקה

יולי 21, 2008

רשימת 15 הסיפורים המוזרים של השנה, והפעם המוזריות מתרחשות כולן במקומות העבודה.


מה שטלפון סלולרי יכול לעשות

יוני 11, 2008

אבל אין שום סיבה להכנס ללחץ, כי:

1. זה בסך הכל פופקורן, ואין שום הוכחה מדעית שיש קשר בין פופקורן ובין תאי המוח שלנו.

2. זה ביפן, ואין שום הוכחה מדעית שיש קשר בין דברים שקורים ביפן ובין תאי המוח שלנו.

3. בכלל יכול להיות שמדובר במתיחה.

4. אני לא משתמש בארבעה מכשירים בבת אחת.

אני חייב לסיים עכשיו, נכנסה לי שיחה בסלולר.


ברווז על הגג

אפריל 28, 2008

הברווז שהתיישב לו על גג העירייה כל כך מתאים, שחבל שבסוף הוא יעבור למוזיאון הקומיקס (נראם לכם שהברווז הזה חולוני?). לו זה היה תלוי בי הייתי משאיר אותו בתל אביב. הרבה יותר נחמד להתנהל מול פקידי עירייה כשברווז יושב להם על הראש.

 

עיריית תל אביב שנמצאת עכשיו לקראת סיום תהליך מיתוג מחדש של העיר יכולה לוותר על כמה ישיבות ולאמץ את הברווז כאיקון של העיר. (תחשבו על המרצ'נדייזינג שאפשר לעשות לברווז החמוד הזה. חולצות, ספלים, מחזיקי מפתחות, סטיקרים, פוסטרים), כמו שברלין אימצה את הדוב, וכמובן סיפור ניו יורק והתפוח הגדול  . הברווז יעשה טוב לתל אביב ותל אביב תעשה טוב לברווז. מוזיאון הקומיקס יכול למצוא אינסוף דרכים לחלוק לדודו גבע את הכבוד המגיע לו. בקיצור, התאהבתי בברווז.

במחשבה שניה, זה לא הברווז. זה הטעם של השפיות, שבמקומותינו יש הקוראים לה בועה. כמו שמיכת פוך בחורף או משב רוח קר בקיץ, הברווז הוא הסמל של האופציה השפויה של העיר הזו, כמו שהעיר הזו היא הסמל של האופציה השפויה של המדינה הזו.

על תודלות הברווז ויוצרו האגדי אפשר לקרוא כאן, ואת אירוע העליה לגג של הברווז אפשר לראות אצל העכבר.