מלקולם גלדוול והחוק הראשון בפרזנטציות

דצמבר 4, 2008

אנטיתיזה לכל מה שלימדו אתכם בסדנאות הפרזנטציה. מלקולם גלדוול מדגים בצורה מושלמת את החוק הראשון בפרזנטציות: כשהתוכן מרתק, כל השאר כבר לא ממש משנה.
המומחיות של גלדוול היא לקחת תוכן אקדמי ולהפוך אותו לסיפור, למלודרמה מלאת הפתעות, דוגמאות, ועלילות משנה. הוא הופך נתונים אמפיריים לחוויה רגשית והופך את החוויה הרגשית (הפתעה..כעס…) לתובנות. כמו לולין הוא מקפץ בין המספרים, הופך את המספרים לסיפור, ואת הסיפור למסר.
כן, הוא יכול להופיע בלבוש מרושל ולעבור על כל החוקים בספרי "שפת הגוף" והעיצוב. הוא לא צריך אותם כדי לייצר חוויה בקרב מאזיניו (וגם קוראיו) הוא מספק להם חוויה חזקה בהרבה – את חווית הגילוי.


מלקולם גלדוול על מיון עובדים

אוגוסט 15, 2008

מלקולם גלדוול מתקרב לפרסום ספרו הבא שכנראה יעסוק במיון. כהרגלו הוא לא מהסס לערער על מוסכמות ואם אפשר בדרך לשחוט כמה מיתוסים מה טוב. כאן אפשר לראות אותו בכנס בניו יורק מדבר על מיתוס המיון.

 הוא מנתח כמה מערכות מיון מאוד מפורסמות כמו:

– בחירת שחקנים בליגת הכדורסל והכדורגל (האמריקאי), ומגלה שאין קשר בין הציון שהשחקנים מקבלים במבחני המיון ובין הביצועים שלהם בליגה.

– ההחלטה לשפר את איכות המורים (כן, זה נושא גם בארה"ב) הביאה להעלאת הדרישות האקדמיות מעובדי ההוראה. עתה הם נדרשים להשכלה אקדמית, הכשרה ייעודית בתחום ההוראה ועוד כמה קריטריונים שכולם כוללים שיפור והעמקת ההכשרה (שוב, זה מועתק כמעט אחד לאחד גם למערכת החינוך הישראלית). ומה התוצאה? לא נמצא שום קשר בין העמידה של אותם מורים בדרישות ההכשרה המחמירות ובין איכות ההוראה שלהם בפועל.

– לעורכי דין יש מערכת מיון קפדנית ומשוכללת אבל גם אצלם – המיון לא מנבא הצלחה.

העולם השתנה וכישורי ההצלחה בעולם החדש כנראה לא מפוענחים במערכות מיון שפותחו במאה שעברה. אז למה אנחנו ממשיכים להשתמש במערכות המיון הלא מנבאות? כי עדיף להאמין במשהו לא מדויק מאשר להגדיל את העמימות ואת ההכרה שאין לנו יכולת לצמצם את העמימות, כי מנהלים מפחדים לקחת אחריות ושימוש במערכות מיון מגלגלת אותה לממיינים, כי עוד אין לנו אלטרנטיבה טובה יותר.

מאחר ולא בטוח בכלל שאי פעם תהיה אלטרנטיבה טובה יותר, מקומם של האסטרולוגים, גרפולוגים, קברי צדיקים, קוראים בקפה ומכוני המיון – מובטח.