בזכות הנורמליות

מאי 30, 2008

חלפו 14 שנים מאז האירוע המשיחי בניצוחו של פיני גרשון בו האלופה הנצחית הפסידה את האליפות ואתמול זה שוב קרה. לרגע נגענו בנורמליות. קבוצה אחת שנכסה לעצמה מדינה, קבעה עצמה כמולכת בלעדית וזכתה בתואר שנה אחרי שנה עשרות שנים היא אירוע קשה ומזיק. אירוע קשה ומזיק לכדורסל הישראלי ואירוע קשה ומזיק לאותה קבוצה עצמה.

אף פעם לא הגדרתי את מלחמות השוורים של ספרד כספורט. התוצאה הרי ידועה מראש, וכמו שנהגנו לאמר בשכונה – "זה לא כוחות". במשך שנים התנהלו משחקיה של מכבי תל אביב בכדורסל כמו מלחמת שוורים. התוצאה הייתה ידועה מראש, ובמקרים הבודדים בהם השור המסכן שידר יכולות מפתיעות קפצו מיד אנשי "המערכת" (שמעון ודומיו) ודאגו שהסדר הקוסמי ישוב וישלוט בזירה. לא חשובה הדרך חשוב רק הנצחון. אף פעם לא הצלחתי להבין איזו הנאה אפשר להפיק מצפיה במשחק שתוצאותיו ידועות מראש. צריך כנראה אופי מיוחד מאוד כדי להנות מהענין הזה. משהו שאוהד הפועל כנראה לא יוכל להבין לעולם. אחרי הכל לאהוד קבוצה זה ענין פסיכולוגי הרבה יותר מאשר גיאוגרפי. אבל השמחה שלי על התוצאה אתמול לא קשורה למלחמת האדומים והצהובים.  זה ענין תל אביבי שולי  שלא קשור לחגיגה אתמול. המשחק אתמול היה רגע של שפיות. ככה צריך להראות גמר של פיינל פור. לא סגור מראש. רק שתי קבוצות שבאות לעשות את הכי טוב שהן יודעות, ובסוף הטובה יותר מנצחת. זו התנהלות נורמלית של ליגת ספורט.

השמחה שלי אתמול מתחילה משום שהתוצאה טובה לכדורסל הישראלי. הענף הזה נגדע ורוקן מתוכן בגלל שרוב הקהל (למעט אוהדי מכבי) מאס במלחמות שוורים. כשהתוצאה ידועה מראש, רוב האנשים לא יטרחו להתענין במשחק. כך הלכו אולמות הכדורסל והתרוקנו. הפער הפיננסי שנפער לטובת מכבי הרתיע משקיעים פוטנציאליים מלנסות וליצור אלטרנטיבה ראויה, וכך הלך מעגל הרשע של ריקון הענף מתוכן ספורטיבי והתעצם  מעונה לעונה.

אבל המשחק אתמול טוב גם למכבי. גם הקבוצה הזו צריכה לחזור לנורמליות. קבוצה נורמלית היא קבוצה שיודעת להפסיד. קבוצה מצוינת היא קבוצה שהדרך חשובה לה לא פחות מהתוצאה. קבוצה מצוינת היא קבוצה שלא לוקחת כל שנה אליפות ורואה בעונה בה לא לקחה אליפות אסון טבע. זה לא אסון טבע, זה רק ספורט, ואתמול הספורט חזר לכדורסל הישראלי. מכבי תמשיך להיות קבוצת צמרת גם ישראלית וגם אירופאית. כמו שצ'לסי תמשיך להיות קבוצת צמרת בכדורגל העולמי גם אם לא זכתה השנה בשום תואר, ובחלק מהתארים האפשריים לא זכתה מעולם. 

הזכיה של הפועל חולון אתמול מתגמדת מול המאורע המשמעותי יותר – אי הזכיה של מכבי תל אביב. זה יבגר את מכבי, אולי אפילו יבגר את אוהדיה, שילמדו שאהבת אמת נמדדת דווקא בעונות כאלה (ואף גרועות ממנה). אינני יודע אם אוהדיה של מכבי מסוגלים לכך. לפחות לגבי חלקם אני בטוח שאינם מסוגלים לשאת קבוצה שאינה מביאה רק נצחונות. בלאו הכי לא הכדורסל מביא אותם לתאי הצפיה המשודרגים בהיכל נוקיה. האפשרות להתחבר לרוח הווינריות מרוממת את נפשם, ומעוורת את עיניהם עד כדי כך שאינם רואים שזו ווינריות מרוקנת מתוכן. ככה הם גם עושים עסקים. בדורסנות, באגרסיביות, רק מאהבת התוצאה ולא מאהבת הדרך. אני לא מאמין בזה לא בספורט ולא בעסקים. גם עסקים וגם קבוצות ספורט צריכים לשמור על אלגנטיות, אינטגריטי, מה שמכונה "רוח ספורטיבית". דווקא השחקנים מבינים את זה יותר מההנהלות. ככה ראינו את וויצ'יץ' מברך את הפועל חולון בראשית דבריו בראיון הקצרצר שנתן לאחר המשחק. חילק להם את המחמאות שהגיעו להם. ההפסד בספורט ועסקים מוסיף כמה תכונות חשובות מאוד, כמו ענווה, הערכה למתחרים, שפיות, פרופורציות ובעיקר כבוד לשני הצדדים. הדרך היחידה לזכות בכבוד היא לחלק אותו לאחרים. אם מכבי תמשיך ככה, וצלמד לקבל את הפסדיה בכבוד למנצחים ולא בבכיינות והסטריה, אולי בסוף נתחיל לכבד אותה, ולא רק להעריך אותה הערכה קרה על הישגיה.