אינסטנט קואצ'ינג

יוני 11, 2008

קפה נמס זה לא קפה. בעולם כמעט לא שותים אותו. משום מה בארצנו הוא התאקלם והפך לברירת המחדל של המארח. עד אמצע שנות ה – 80 של המאה הקודמת כמעט ולא ניתן היה למצוא בארץ קפה מלבד הנמס והטורקי (שגם אותו כמעט לא שותים בעולם, בעיקר לא בטורקיה). אחד הדברים המצחיקים ביותר בעיני הם אלה הנכנסים לבית קפה (ולא חסרים לנו בתי קפה מצוינים בעירנו) ומזמינים…נס קפה. בטובים שבבתי הקפה האופציה הזו בכלל לא קיימת. בכמה מהם התעייפו כנראה מחינוך הקהל ומגישים את המשקה הדלוח הזה (גם כשהוא עשוי מהזן המגורען הוא עדין לא קפה). וכמובן שיש עוד כאלה שנשארו נאמנים לאבקה הזו שבאה בקופסה האדומה של עלית.

כדי לשתות קפה ראוי צריך להתאמץ קצת, וצריך סבלנות…אין אינסטנט ואין נסים אפילו אם קוראים לו "נס קפה".

הקפה הוא רק דוגמא אחת לתרבות האינסטנט. יש עוד דוגמאות רבות בתחום המזון, ובתחומים רבים אחרים. אבל תחום אחד לא יכול לעבור אינסטנטיזציה. תחום ההכשרה המקצועית. אם אתה רוצה להיות מוסיקאי, ספורטאי, רופא, רקדן, צייר, מורה, דייג, נגר, מכונאי, חשמלאי, אינסטלטור או פחח רכב…תצטרך ללמוד. לא קורס של חודש, אפילו לא קורס של חודשיים. תצטרך להשקיע בזה שנים.

אבל יש תחום אחד שבו כנראה מספיקה הכשרה של חודשיים (אולי קצת פחות) כדי לרכוש מקצוע – קואצ'ינג.

 זו מודעה שפרסם דווקא אחד מבתי הספר היותר נחשבים בז'אנר. נתעלם לרגע מהמילה המזעזעת "קואצ'ר" (כמדומני, אין עוד מילה שהמשתמש בה מפגין בורות בשתי שפות בו זמנית). תוך חודשיים ותוכל להתחיל לאמן אנשים? נו באמת.

אני מציע לאמץ את גישת האינסטנט הזו גם בהכשרה טייסים, רופאים, ופסיכולוגים, למה לא? אחת הסיבות שאנחנו מתיחסים ברצינות לטייסים, לרופאים, לפסיכולוגים ולעוד בעלי מקצוע היא שהם לוקחים את עצמם ברצינות. הם לוקחים ברצינות את המיון, את ההכשרה, את ההסמכה ואת ההתפתחות המקצועית לאורך הקריירה. מי שלא לוקח את עצמו ברצינות שלא יצפה שאחרים יקחו אותו ברצינות. כמו קפה נמס, שיודע שלעולם לא יהיה אספרסו.