דילמה על הבוקר

נובמבר 24, 2011

כבר הרבה מאוד שנים שגרת פעולות ההתעוררות שלי כוללת את טקס פתיחת הדלת, הרמת העיתון וצעידה לעבר הקפה תוך כדי עיון בכותרות העמוד הראשון. כבר הרבה מאוד שנים, העיתון הוא "הארץ". כן, יש אפליקציה ואפשר לקרוא אותו גם אחרת. בכל זאת יש משהו בנייר. כנראה שמתי שהוא גם מזה עוד נצטרך להגמל.

לפני שלושה ימים – הפתעה. לצד הארץ מונח לו גם מעריב. טעות חשבתי. "לא טעות ולא מקרה" פירשן עבורי בני (החשיבה שלי בבוקר איטית במיוחד), "זה דנקנר נגד רולניק".

ולפרשנות בהרחבה:

אם יש משהו שישמח את דנקנר זה נפילת דה מרקר. העיתון שמוביל כבר שנים אג'נדה ברורה ועקבית נגד הריכוזיות, נגד תרבות הטייקונים, המונופולים והפקרת "הבלתי מחוברים והבלתי מסודרים" (שזה כל מי שלא מוגן על ידי ועד עובדים חזק, מפלגה השומרת על האינטרסים לו או חברים במסדרונות ההון – שלטון). העיתון הזה חיבק, דחף ותדלק את המחאה החברתית. העיתון הזה לא מרפה. אם יש משהו שישמח את דנקנר וחבורתו זה הפסקת הרעש המטריד הזה.

מאז קנה הדנקנר את מעריב היו פניות מצידו ובשמו כמעט לכל מי שמחזיק מקלדת בבית הארץ. חלק התפתה ועבר. חלק התפתה והתאפק.

מאחר ומעריב ממשיך להופיע בפתח דירתי כבר יום שלישי ברציפות, אני מניח שזו לא טעות. זו אסטרטגיה. בואו נפנה למנויי הארץ וננסה להעביר אותם. אני בטוח שאחרי שבוע או שבועיים של חינם יגיע הטלפון ממחלקת הטלמרקטינג. הצעה מפתחה. חודשיים חינם, כמה שקלים לחודש…בוא תעבור.

לא יודע איך מעריב קיבלו את רשימת מנויי הארץ. לא יודע אם כל המנויים זוכים למתנה הזו על הבוקר. לא יודע כמה זמן זה ימשך. אבל מאחר ואני חס על סעיף הוצאות השיווק והמכירה של מעריב, אני כבר מודיע להם בזאת שחבל על הזמן. הם יכולים להפסיק לחלק לי את העיתון בחינם (בלאו הכי אני לא קורא אותו) ולחסוך את השיחה. לא כי העיתון לא טוב (לא יודע). אני אפילו רוצה שהוא יצליח (למען התחרות). אני לא אעבור למעריב כי אני לא יכול לסמוך עליו. הנה דוגמה מקרית: למה לא לנצל את הבמה כדי לפגוע במסקנות ועדת הריכוזיות? לא שהויכוח לא ראוי, אבל יש הבדל בין דעות מקצועיות "נקיות" ובין עמדות שבאות "מהפוזיציה".

עכשיו מעריב תמיד יהיה חשוד כמי שמדבר מהפוזיציה. כמו מנהלי בתי ההשקעות שתמיד צריך להזהר בהמלצותיהם לגבי מגמות שוק ההון, כמו מתווכי הנדל"ן והקבלנים שתמיד צריך להזהר בתחזיותיהם לגבי שוק הנדל"ן. מעריב הפך להיות "בעל ענין" בדיונים המרכזיים המונחים במרחב הדיון הציבורי. בעצם זה לא רק מעריב. גם ביקורת הטלביזיה של ידיעות למשל עמוסה באינטרסים של בעלי ענין, גם החדשות הפוליטיות של ישראל היום משרתות בעל ענין אחד, גם גלובס. ומי נשאר?

כשהקריאה בין השורות הופכת להיות משמעותית יותר מאשר הקריאה בתוך השורות, המאמץ, ועוד על הבוקר גדול עלי וכבד עלי. אז אל תתקשרו. ושיהיה בהצלחה.