ג'ון קוטר על הצורך בתחושה של דחיפות

ספטמבר 7, 2008

אחת הסכנות הגדולות ביותר לארגון היא הצלחה. זהו אולי הפרדוכס המעניין ביותר בהתנהגות ארגונית. הפרדוכס הזה מוסיף נופך סיזיפי לקיום הארגוני. הצלחה מסוכנת בשל שלוש סיבות עקריות: כלכלית, מבנית ומנטלית. כלכלית – ככל שארגון מצליח יותר הקושי למצוא ולמנף מקורות צמיחה או אפילו לשמור על קצב צמיחה הופך לקשה יותר (כניסת מתחרים, מיצוי פוטנציאל וכד'). מבנית – ההצלחה מחייבת בדרך כלל גם עליה במורכבות התהליכים והמבנה הארגוני. הארגון נעשה איטי יותר, תהליכי קבלת ההחלטות שלו נעשים מורכבים יותר ובשפה פשוטה הבירוקרטיה מתחילה לתת את אותותיה. מנטלית – ההצלחה היא המבוא לשאננות, חיזוק פרדיגמות וירידה בגמישות. כלומר, ככל שהארגון מצליח יותר הוא נחשף לשלוש "מחלות התפתחותיות": הסכנה באובדן המיקוד (בגלל לחצי צמיחה), הסכנה בבירוקטיזציה (בגלל לחצי תפעול) ושאננות (פסיכולוגית הארגון בטוח מדי בדרכו ומאוים פחות בטווח הקצר).

זו לדעתי הסיבה שג'ון קוטר, הגורו המוביל בעולם בנושא ניהול והובלת שינויים בארגונים, הקדיש את השלב הראשון במודל המפורסם שלו ליצירת תחושת דחיפות. בימים אלה רואה אור ספרו החדש המוקדש כולו לשלב זה.

כאן אפשר לראות אותו עונה על כמה שאלות הקשורות כולן לשלב "תחושת הדחיפות".