הידיעות על מותו היו…

האיש בחלוק הירוק קם מהכסא, העיף מבט אחרון לעבר מסך המחשב ופנה במבט רציני אל האישה שניצבה עד אז מאחורי גבו, מביטה יחד איתו על המסך. "מצטער" הוא אמר. "נראה לי שזה הסוף. אין טעם להשאיר אותו מחובר. אמנם מרגישים תנועה של גולשים, אבל אי אפשר לקרוא לזה חיים. עכשיו המצב שלו מוגדר כ"בלוג צמח" והמקרים בהם בלוג יצא ממצב כזה הם מאוד נדירים". האישה שתקה רגע ארוך ולבסוף אמרה בלחש "חבל".

"כן", ענה האיש בחלוק "עצוב, אבל זה קרה למליוני בלוגים, כבר ראיתי את זה בעצמי מאות פעמים. לא כל כך פשוט להיות בלוג בימים האלה, ועוד בלוג חי. הכי טוב בשבילו לנתק את המכשירים ולתת לאלוהי הווב לעשות את שלו".

"אבל הבלוג לא מת!!!" צרחתי. משום מה ללא קול. שניהם לא שמעו אותי, ובעצם גם לא ראו אותי למרות שהייתי כל הזמן שם, איתם בחדר. זה בכלל החדר שלי. ומי הם בכלל?

לאט לאט החלו להכנס עוד ועוד אנשים לחדר. לא הכרתי אותם. מי הם? בין כל הזרים, הבחנתי גם בכמה פנים מוכרות. אפילו כמה חברים. כולם עם פנים רציניות. עצובות. מהורהרות. הם עמדו שקטים והעיפו מבט אחרון לעבר מסך המחשב שעוד נותר דלוק. הפוסט האחרון ריצד ממנו דוהה אט אט. לפתע זה הכה בי. הבנתי. אלה הקוראים שלי שבאו ללוויה של הבלוג. גל חום שתף אותי. צעקתי אליהם: "היי…כמה טוב לראות אתכם, אבל הבלוג לא מת". הם לא שמעו אותי. לא ראו אותי.

הסתובבי בחדר, ביניהם. מאזין לחלקי שיחות. הפילוסוף אומר ליועץ "דווקא היו פה כמה דברים מעניינים" והיועץ ענה "כן… אבל כנראה שנגמר לו הכוח". רציתי להגיד משהו אבל נזכרתי שלא שומעים אותי אז המשכתי להסתובב, אולי בסוף יבחינו בי. הנה הקוראת הצעירה ביותר שלי,  אני מזהה אותה מהתמונה, אפילו פירגנה בכמה לינקים ותגובות. עומדת בפינת החדר, התמונה עשתה לה עוול.

החדר התמלא. מישהו אמר למישהי :"נעשה קשה כל הענין הזה עם הבלוגים בתוך כל הפייסבוק והטוויטר". והיא ענתה: "זה לא רק זה, זה גם…" אבל לא הצלחתי לשמוע את המשך המשפט. איש בשחור נכנס לחדר וכולם השתתקו. כל המבטים הופנו אליו. הוא נעמד מול מסך המחשב ואמר בקול מתכתי, לא אנושי: "נתחיל".

שלף ipad מתיקו והחל לקרוא. "התאספנו כאן, חברים, קוראים ומוקירי זכרו של הבלוג 'על ניהול, ארגונים ואנשים'. בעוד כמה דקות נלחץ על מקש ה – delete, ונשלח אותו בדרך כל ביט" זיעה מלאה את גופי, צעקתי ללא קול, משכתי בבגדי האנשים ללא תגובה. רק לא זה…בבקשה, רק לא delete. זו טעות באבחון. הבלוג לא מת. הוא נושם. יש לו דופק. איך הם פספסו את זה?

החדר התחיל להסתחרר. האיש בשחור פנה לאחור ושאל :"מישהו רוצה להגיד משהו"? הקוראת הצעירה צעדה צעד קטן קדימה ואמר "כן, אני רוצה להקריא משהו..משהו שמצאתי בטיוטות של הבלוג, לא גמור, לא מסודר אבל כנראה מילותיו האחרונות…

'פתאום התחיל הרעש. זרימה בלתי פוסקת של מלים. חלקי משפטים. כל אחד מדבר, אבל מי מקשיב? מי יכול להקשיב לזרם הבלתי פוסק הזה. ואז באו המגיבים. על כל אמירה יש talkback ועל כל הגיג יש like ועל כל קיר יש גרפיטי וכל פוסט רוצה להיות פוסטר. אחלה מסיבה. ככר העיר הומה, ובמקום אותה חומה שרוצה להפריד קמו שש מאות מליון חומות קטנות שרוצות להתחבר ולחבר וכל הזמן צריך לדבר, להגיב, לסמן, להעביר, איי לייק מייק. אחלה מסיבה.
ונהר המלים זורם וזורם. המרכז הופך לרקע, הכל חי לרגע ונעלם. נדחף מטה אל מרתפי הנצח או השכחה. לרגע היה פה וכבר עבר, גם אנחנו היינו וכבר עברנו. שלח לי לינק. שלח לי שקט טוב מוגן. שלח לי שקט מענן. מענין לענין. שלח לי שקט מעודכן. ולרגע אתה באמת מעודכן ואחרי שבריר שניה אתה כבר בענין. ולרגע הייתה כאן, עכשיו כבר שם. שקט מופתי, או רעש מפלצתי, או להיפך'."

והנה היד מושטת על המקש. התחננתי…אולי תשאירו אותו ככה..תנו לו הזדמנות, היו כבר מקרים שבלוגים יצאו ממצב של צמח.

צליל מתכתי העיר אותי. מסך הסמרטפון התעורר גם הוא. אחלה אפליקציה ה- watsapp הזה. רסיסי החלום התחילו להתחבר שוב. אני חייב לרשום אותו, אבל קודם נראה מי שלח לי הודעה.

6 Responses to הידיעות על מותו היו…

  1. מייק הגיב:

    כתוב נפלא. תישאר…תישאר…תישאר

  2. צביקה היי,
    זה נהדר.
    אני ממש חושב שאתה צריך לפתוח בלוג. באמת.
    🙂
    י ג א ל

  3. עינת מנדל הגיב:

    מעולה צביקה !
    אל תתן לו למות…
    לא כל החיים צריכים להיות בקצב הטוויטר…

  4. רחל אפרים הגיב:

    היי צביקה,

    פוסט נהדר.

    הדבר משול לעובד שנמצא בימי חופשה מהעבודה וכולם מחכים לו לביצוע המשימות. המשימות שחיכו לך עד שתחזור הן המשימות שבהן אתה מצטיין.

    רחל

  5. benziv הגיב:

    מבינה את הצורך הזה. פעם הודעתי שהבלוג שלי סיים את חייו. אבל אחר כך הוא התגלה שהוא חי, וגרם לי עונג רב… החיים טובים, והבלוג שלך עוד לא עשה את שלו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: