אם זה לא פה, אולי זה שם

המגזין BARRON'S נחשב למוביל בעולם בתחום ההשקעות הפיננסיות. בשנת 1999 הוא כתב את הדברים הבאים על AMAZON:

Amazon is looking more and more like a traditional retailer, complete with an expensive network of warehouses loaded down with inventory….Bezos has not really revolutionized the book industry at all. In essence, he is a middleman, and he will likely be outflanked by companies that sell their wares directly to consumers….

את ההמלצה לגבי המניה מסכם המגזין המכובד כך: " אמזון היא בועה…אין לה זכות קיום". זה היה כאמור ב- 1999. מאז אמזון הגדירה מחדש את שוק הקמעונות והכפילה פי 8 את כספם של אלה שהחליטו להשקיעה בה לפני עשור, למרות בארונ'ס. ב- 2009 בארונ'ס כבר נשמעים כמובן אחרת לגמרי ביחס להשקעה באמזון. (את הסיפור המלא אפשר לקרוא כאן). אבל המומחים של בארונ'ס אינם לבד בסיפור הזה. והסיפור הזה אינו עוסק דווקא ביועצי השקעות, או בהשקעות בכלל.

Philip Tetlock מבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת ברקלי פרסם ב – 2005 ספר שביקש לבדוק את הדיוק והאמינות של תחזיות שנותנים מומחים. טטלוק ביקש מ 248 מומחים שעיסוקם היה לנבא מגמות פוליטיות וכלכליות לנבא את ההסתברות להתרחשותם של אירועים שונים בתחומי התמחותם. לגבי כל נושא הוא ביקש מהמומחים להעריך את ההסתברות של התרחשות אירוע מסויים בהתייחס לאחת משלוש אפשרויות: המצב הקיים ימשך, או שיתגבר (יותר תחרות, הסלמת עימות) או שיפחת (מיתון, אבטלה) בסיום המחקר היו לטטלוק מעל 80,000 תחזיות. התוצאות היו חד משמעיות. ברוב המקרים תחזית המומחים החטיאה את המציאות. למעשה, לו היו מחלקים הסתברות שווה לכל אחת משלוש האפשרויות תוצאותיהם היו מדוייקות יותר. כלומר, למומחים לא היה כל יתרון מעבר להסתברות האקראית. אם כבר, הם ביצעו פחות טוב. תחזיות המומחים היו פחות מדוייקות גם בהשוואה לאלו של "לא מומחים". ממצא נוסף היה הבטחון המופרז של המומחים בתחזיותיהם. ככל שהמומחה "נחשב" יותר בתחומו כך הוא נטה לתת הערכות יתר לגבי דיוק תחזיותיו.

 best practices או next practices

מומחים נעשים מומחים כי הם מכירים מצויין את העבר. הם נעשו מומחים ככל שתחום התמחותם הלך ונעשה צר יותר ויותר. לדעת הרבה מאוד על מעט מאוד זו מומחיות. יש לזה יתרונות עצומים, כל עוד העתיד דומה לעבר וכל עוד גבולות הידע של תחום התמחותם אינם משתנים.  אם העתיד מחליט מסיבות שונות ומשונות לסטות מהמסלול, או שמלכתחילה כמות המשתנים המשפיעים כה רבה שאי אפשר לשקלל את כולם, המומחים נחשפים במערומיהם. 

best practices היא אחת המתודולוגיות הפופולריות בעולם הייעוץ. במלים פחות מגוהצות הפרוש של best practices הוא "ככה עושים כולם". המשמעות המעשית היא – אם ככה עושים כולם אז גם לך כדאי לעשות את זה. זו מתודולוגיה מצוינת להבאת ארגונים שנמצאים מתחת לממוצע אל הממוצע. זו שיטה להדבקת פערים תוך התבססות על נסיונם של אחרים הפועלים בתעשיה שלך. אין בכל כל רע כל עוד אתה עסוק בהדבקת הפער. אם אתה רוצה להוביל, להצטיין, לחדש המתודולוגיה הזו חסרת ערך. עבור ארגונים מובילים השאלה הרלוונטית אינה מהן ה – best practices אלא מהן ה – next practices.

גם כאשר ארגונים רוצים לחדש  הנטיה הטבעית היא להתבונן בסביבתם הקרובה. כשארגונים רוצים ללמוד הם יתסכלו על ארגונים דומים להם. בנקאים מסתכלים על בנקאים אחרים, רשת קמעונאית תתרכז במעשיה של רשת קמעונאית מתחרה. זה נראה רלוונטי. זה נגמר בהעתקה, והעתקה גם אם היא לגיטימית (והיא לא תמיד כזו) היא בסך הכל העתקה. העתקה תשמור על שוויון, תמנע הפסד, אבל לא תביא לנצחון. חדשנות נוצרת מאימוץ זוויות ראיה חדשות לבעיות מוכרות. למצוא זווית כזו מחייב אותך להפנות את המבט למקומות אחרים מאלה אליהם אתה מתבונן תמיד. אבל אנחנו מה יש לנו בכלל לחפש במקומות אחרים.

ככה ארגונים מפתחים את "הדרך בה עושים את הדברים". כשזה לא עובד הם ינסו לעשות את אותם דברים יותר טוב או יותר זול או יותר חזק. אבל בסוף זה יגמר רק ב"עוד מאותו דבר". לפעמים זה מספיק. לפעמים לא. גם כשעוד מאותו דבר לא עובד, רק מעטים ינסו לעשות דברים אחרים. מעטים עוד יותר ינסו ללמוד ממקומות מרוחקים ולא קשורים לכאורה לעשייתם. קשה למנהלים לראות שיש בעיות בסיסיות המשותפות לארגונים הפועלים בתחומים שונים ורחוקים זה מזה. כדי לזהות את קווי הדמיון צריך להתסכל עמוק, מעבר לפעילות הגלויה לעין. שם, עמוק ביסודות, מסתתר הדמיון. כדי להתגבר על מלכודת המומחים צריך פשוט להתרחק מהם וללכת להסתכל כיצד מישהו אחר (שאינו מומחה בתחום שלך) פותר את הבעיה.

ספק אם ארגון צדקה למשל, עמותה חברתית או מלכ"ר כלשהו חושבים שיש להם מה ללמוד מקוקה קולה. הרי קוקה קולה רחוקה שנות אור מעולמם של קרנות הצדקה והפעילים החברתיים וההומניטריים. ובכל זאת אולי יש משהו שאפשר ללמוד ממישהו שממש לא קרוב למה שאתה עושה? אם תלמד לשאול את השאלות הנכונות אולי תגלה גם את התשובות הנכונות. מלינדה גייטס (אשתו של) מדגימה שיעור ב"איך לומדים מארגונים אחרים" בסרטון הבא מתוך TED:

 

11 תגובות על אם זה לא פה, אולי זה שם

  1. עוד פוסט משובח, ממנו אני יוצא עם שרשרת הפנינים הבאה:
    1. הניתוץ האמפירי של "תחזיות המומחים".
    2. ההבחנה בין Best Practices (תעשיית הטיפים זצ"ל)לבין Next Practices.
    3. ההבחנה השיווקית בין "מה הם צריכים" לבין "רוצים".
    4. "הנעה בהנאה" – עוצמת ההנעה דרך מוטיבציות חיוביות (מתקשר אצלי לפרוייקטים של TheFunTheory).
    5. Creative Benchmarking – גם אם קצת נמאס לכולנו מדוגמאות קוקה קולה, הניתוח עצמו מבריק.
    שורה תחתונה: הרווחת ביושר את הקפה הבא עלינו לטובה.

  2. מצטער, נראה כי וורדפרס עדיין מגמגם במעבר בין עברית לאנגלית וחזרה…

  3. מאת איתי:

    חדשנות היא אכן תחום חמקמק : כשאותם חוזי עתידות תקועים בעצמם בבועה שלהם ולא רואים כלום מסביב, הרעיונות שהם מביעים גם כן נתונים לאותה תבנית שהם מקובעים בה בלי שהם שמים לב.

    יש מקרים שזה יכול ממש לרסק את החברה או הארגון : המקרה המפורסם של בלוק באסטר שלא מפסיקים להזכיר עכשיו כדוגמה לחברה שאיבדה את זה כבר לפני שנים בגלל שהיא לא השכילה להבין שאף אחד כבר לא רוצה ללכת לחנות או אפילו לצאת מהבית כדי לראות סרט. אני מניח שהדרגים הבכירים בחברה היו שבויים באותה גישה אנטי חדשנית ואפילו אם הם דיברו על כך שהם "בודקים תמיד אופציות נוספות", הם בעצמם לא רצו לעזוב את הקן הבטוח של המודל העסקי הנוכחי שלהם.

    • מאת Zvika Roll:

      המקרה של בלוק באסטר הוא אכן עוד דוגמה מצויינת של העדפת נוחות המודל הקיים (גם כשהוא כבר לא עובד) על פני החיפוש המטריד והמציק אחרי "הדבר הנכון הבא"

  4. מאת עמית:

    ראשית כל, מאמר מרתק עם תובנות חשובות. נהניתי לקרוא ולחשוב. יש לי כמה הרהורי כפירה. ראשית אין דבר כיפי יותר מלחבוט במומחים ובתחזיותיהם לאחר מעשה – להלל את המצליחים (רוביני שחזה את המשבר הכלכלי) וללעוג לטועים (רובם המכריע של האחרים). אבל מאחורי כל החבטות (בין אם הן טפיחות על השכם או בעיטות בתחת), מסתתרת הנחה סמויה בעייתית מאד, שהעתיד מוכתב לנו מלמעלה, באופן בלתי תלוי למה החזאים אומרים. במלים אחרות הנסיון בלהבין חזאים/יועצים וכו' תמיד מניח שיש קבוצה שיושבת בצד ומסתכלת על המציאות ומנסה לנחש לאן היא תלך, ומצד שני יש מציאות שזזה לכל מיני כיוונים (שכנראה אי אפשר לחזות אותם היטב) בלי תלות באנשים שמרכיבים את המציאות הזו – וביניהם החזאים עצמם.
    אני לא אוהב את ההנחה הזו ולא חושב שהיא נכונה. אני אטען זאת באופן אולי קצת קיצוני אבל שיבהיר את הנקודה שלי: בזוס לא היה מצליח עם אמאזון אלמלא רוב החזאים ניבאו לו כשלון. אם החזאים היו מנבאים לו הצלחה, היו קמים לו מתחרים, היו קמים לו עוד אנשים שהיו שמים לו רגליים ומנסים לנגוס בעוגה שהוא יצר יש מאין. בזוס חייב (באופן חלקי) את הצלחתו לאלה שניבאו לו כשלון – כי הם פינו עבורו הרבה מכשולים פוטנציאליים.

    עוד הרהור. היתה חסרה לי בפוסט הזה מילה מאד חשובה: לגיטימציה. לעתים קרובות ארגונים מחפשים שיטות של "כך עושים כולם", לא כי הם חושבים שזה טוב, אלא כי אלה השיטות שהם יכולים לקבל עבורן לגיטימציה (מהלקוחות, מהמשיקיעים, מבעלי המניות). נניח למשל שמישהו היה מגיע למסקנה שחברה תהיה יעילה ורווחית אם לא יהיה לה מנכ"ל. האם בכלל אפשר להעמיד חברה כזו מול הרשויות? יש כאן בעיה חמורה של לגיטימציה.

    והרהור אחרון: החוקר ניקולאי סיגלקאו (siggelkow) ורבים אחרים בעקבותיו חקרו רבות איך ארגונים מתאימים את עצמם לסביבה מתשנה בעקבות חדשנות. אחת האבחנות המעניינות שלו היא ההבחנה בין "התאמה פנימית" ל"התאמה חיצונית". כלומר שינוי בעקבות חדשנות יכול לגרום לכך שמה שעשתה החברה לא מתאים כלפי חוץ (נניח, צרכי הלקוחות השתנו), לבין אי התאמה פנימית (כלומר פעולות שפעם היו יעילות אינן כאלה יותר כי יש טכנולוגיות טובות יותר לעשות את אותו דבר, ולכן הארגון אולי מפסיד כסף). הרבה פעמים שמדברים על התאמה של ארגונים לסביבה משתנה מערבבים בין שני התהליכים האלה (או לא מבחינים ביניהם). מה שסיגלקאו מראה ששני הסוגים השונים של אי ההתאמה דורשים שני סוגים שונים של תהליכי התאמה אשר שונים זה מזה באופן מהותי.

    זהו בינתיים. תודה על פוסט מרתק

  5. מאת Zvika Roll:

    ותודה לך עמית על הערות מאירות ומרתקות לכשעצמן.

  6. פוסט משובח, תודה!

    אני רוצה לענות לעמית, לגבי הנקודה של:
    "מאחורי כל החבטות (בין אם הן טפיחות על השכם או בעיטות בתחת), מסתתרת הנחה סמויה בעייתית מאד, שהעתיד מוכתב לנו מלמעלה, באופן בלתי תלוי למה החזאים אומרים".

    אני ממש לא מסכים.

    רואים את זה הרבה בהשקעות. דווקא בגלל שרבים חוזים לחברה הצלחה, אז בטווח הקצר קל לה יותר לקבל מימון, יותר אנליסטים מסתכלים עליה, יותר קל לה להשיג לקוחות וכו' וכו'.

    זה לא עניין של מוכתב מלמעלה, כי הרי כולנו משפיעים על מה שקורה, בעוצמות שונות. הבעייה היא שבסופו של דבר, לחזות את העתיד זה קשה פי כמה מלחזות את מזג האוויר, וכולנו יודעים כמה זה מתפספס.

    בנג'מין גראהם (מורו של באפט) נתן דוגמא מצויינת בספרו לפני כחצי מאה: אפילו מי שקלט שתעופה הולכת להיות הדבר הבא, עדיין יכל בקלות להפסיד המון כסף אם השקיע בחברות תעופה מסויימות וגדולות.

    ובטוח שהיו אנליסטים שהמליצו על זה…

    האם כאשר מפתחי קאזה עבדו עליה באופן נמרץ הם כבר תיארו לעצמם שהידע שהם צוברים יעזור להם לפתח את סקייפ מספר שנים אחר כך?

    האם אמזון ידעה ששהיא תתרחב לתחומים נוספים, כולל מכירות יד שנייה ושקינדל ואייפאד יהיו הדבר הבא?

    בסופו של דבר, ההשפעה של אנליסט כזה או אחר היא מוגבלת בזמן ובעוצמה ולא הוא מי שקובע את ההצלחה בשורה התחתונה.

    מה שמעניין הוא שלמרות שרוב האנליסטים טועים יותר מאשר צודקים, הם עדיין ממשיכים במרץ.

    מה שעוד יותר מעניין, שיש כאלו שאשכרה מאמינים להם.

    מה שמזכיר לי שתי אנקדוטות:

    הראשונה: אנליסט מדבר עם סופר שמוציא שני מאמרים בשנה. האנליסט שואל למה הוא לא מוציא יותר מאמרים. הסופר מסביר את זה בכך שיש לו רק שני דברים חכמים להגיד בשנה. האנליסט לא רואה מה הבעיה כאן בכלל. "גם לי יש רק שני רעיונות טובים בשנה, אבל אני עדיין כותב כל שבוע טור…"

    השנייה: אנשים נחלקים לשניים. כאלו עם זכרון קצר, וכאלו בלי זכרון בכלל.

    יום טוב!

  7. מאת עמית:

    ההולך בדרכים,

    לא הבנתי למה אתה לא מסכים. אתה לא מסכים שיש הנחה סמויה כזו? אתה לא מסכים שההנחה הזו נכונה? אתה לא מסכים שההנחה הזו לא נכונה?
    מדבריך נראה לי ששנינו מסכימים שההנחה הסמויה של אי תלות בין החזאים לבין המציאות איננה נכונה. אתה נותן דוגמאות למה תחזיות האנליסטים משפיעות לחיוב (מבחינת הצלחת החזאי) על המציאות, ואני נתתי דוגמאות/טיעונים למה הן משפיעות לכיוון ההפוך. בשני המקרים התחזית משפיעה על מה שיקרה (ולכן היא כבר לא בדיוק תחזית).

    מה שכן, הדוגמאות שאתה מביא קשורות באופן הדוק לגורם אחר שהזכרתי בתגובתי – הלגיטימציה. תפקיד חשוב מאד של האנליסטים, גם אם הם לא קוראים לו בשם הזה, הוא לתת לגיטימציה למשקיעים להשקיע בדברים מסויימים, והחברות עושות הרבה דברים כדי לקבל את הלגיטימציה הזו, גם במחיר של פגיעה ברווחיות (כפי שהראה באופן מבריק החוקר עזרא צוקרמן מMIT). ולכן, כשמבינים (נכון) את תפקיד האנליסטים אין שום פליאה על כך שהם טועים התחזיות שלהם. תפקידם האמיתי הוא לא לחזות, אלא לתת לגיטימציה. ולכן גם אנשים "מאמינים" להם. אין להם שום ספקות שרוב התחזיות של האנליסטים לא שוות כלום, אבל הם הולכים לפיהן (ולכן מבחוץ זה נראה כאילו מאמינים לאנליסטים) כי הם יכולים להצדיק (בפני הלקוחות) השקעה במשהו שהאנליסטית המליצו עליו, והם אינם יכולים להצדיק השקעות בניגוד לדעת אנליסטים.

  8. היי עמית,

    קודם כל, מסכים איתך לחלוטין בעניין הלגיטימזיה!

    אני פשוט לא חושב שיש הנחה סמויה שאומרת שהעתיד מנותק לחלוטין מדברי האנליסטים.

    לא חסרות דוגמאות של חברות שחששו ועדיין חוששות מהורדת דירוג.

    לא חסרות דוגמאות של אנליסטים שקיבלו על הראש תוך טענות שיש להם אינטרסים נסתרים וכו'.

    מה שאני בא להגיד הוא שלדעתי אין הנחה סמויה כמו שתיארת.

    ברור שהאנליסטים (במיוחד הגדולים שביניהם, כמובן) משפיעים באופן מסויים ומוגבל על עתיד המנייה והחברה.

    ראבק, אפילו אני יכול להשפיע בקלות על עתיד המנייה.

    רק שאם אני אעשה את זה, בעוצמה ובתפוצה רחבה, זה יכול להחשב להרצה🙂

  9. תודה על הפוסט והדיון שמתפתח כאן שהוא מעורר מחשבה.
    להלן קישור למאמר שמציג גישה של חשיבות ידיעת הכיוון, המטרה והישום של best practice כאמצעי מוביל להעברת ידע בין ארגונים או כאשר מעבירים פעילות ממדינה אחת לאחרת. אחד הרעיונות המרכזים כאן הוא הדגש, שברגע שבתהליך הניהול האנשים מבינים היטב את שלבי ה best practice, אז קל יותר לזהות כשלים/קשיים בתהליכי היישום, ולעשות את ההתאמות הנדרשות ביעילות רבה יותר. מה דעתכם?
    http://knowledge.insead.edu/contents/gabriel.cfm

  10. חשוב לבצע איזון השקעות לפני שמשקיעים סכומים גדולים.
    הערכת שווי חברות זהו כלי מורכב וחשוב לבחירה נכונה של מניות. בפועל הרבה מאיתנו רוצים להשקיעה סכומים לא גדולים. אם אין לכן את הידע שיש למנהל תיקי השקעות מקצועי אתם תפסידו את כל ההשקעה. בעצם כל אחד יכול להיכנס לבורסה. מומחים רבים מנסים ללא הרף להכות את המדד אך המדד לא משקר. אג"ח חברות מאפשר גמישות גבוה יותר בתיק מאשר אג"ח קונצרני.
    ניהול תיקי השקעות
    אג"ח שלא כמו חלק מהמניות נחשבות בטוחות יותר אך מצד שני התשואה נמוכה יותר. כאשר מדברים במונחי תשואה מומלץ להסתכל על תשואה שנתית ולא תשואה חודשית. דמי הניהול בבנקים גובהים אך עדיין יש מקום לרווח בסכומים לא גדולים.
    ניתוח נכון של תשקיף חברות זו מיומנות שלוקח זמן לרכוש.
    תעודות סל של תל אביב 100 זה המלצה עממית כמו מניית טבע שנחשבת מניית העם. לעשות מכה בניהול תיקים זו לא אסטרטגיה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: