מנהיגות מהסרטים

ג'ימס קמרון, הבמאי, מגדיר מחדש את הקולנוע. מי שנשאר לצפות ברשימת הקרדיטים של אווטאר יודע שהסרט הזה הוא לא רק סיפור של קולנוע אלא גם סיפור של ניהול. הספר The Futurist: The Life and Films of James Cameron  מאפשר הצצה לדרכי העבודה, הניהול וההנהגה של קמרון. לא כל מה שהוא עושה תואם את מה שמלמדים בבתי הספר לניהול ובסדנאות המנהיגות. הרבה פעמים הוא עושה את ההיפך, מה שמעלה את השאלה האם מה שמלמדים בסדנאות האלה באמת מייצר מנהיגים. הנה כמה דוגמאות:

1. כסף והצלחה הם תוצאה ולא מטרה:

הסרטים של קמרון מאוד יקרים. מה שאומר שהסיכון מאוד גבוה. אבל השאלה שמטרידה את קמרון היא לא "איך נעשה סרט שובר קופות / איך נעשה כסף". השאלות שלו לקוחות ישירות מליבת העשיה: איך להעביר את התמונה שיש לי בראש למסך. אפשר לקרוא לזה מימוש החזון (באנגלית זה ישמע יותר טוב).  רוב האנשים שניסו לעשות סרט "שובר קופות" סיימו את המסע עם עוד סרט שבלוני שאולי הביא כסף ולרוב לא. הסיפור של קמרון הוא passion before money – בואו נעשה את זה כמו שצריך (שזה "כמו שאני רוצה") ואז גם הכסף יבוא.

למה קשה להעתיק את זה: כי חלק גדול מהמנהלים לא באים מ – passion, הם לא שרוטים מספיק ולא להוטים מספיק. היום הם מנהלים חברת תעופה ומחר ינהלו חברת בניה. אלה שכירי חרב שלא התעופה מעניינית אותם ולא הבניה מעניינת אותם. הם מסתכלים על הבונוס וחושבים מה לעשות, קמרון חושב מה לעשות, אחר כך הבונוס כבר יגיע.  

2. חדשנות: האתגר שבסיכון:

קמרון לא הולך על בטוח. במעבדות שם יצרו את אווטאר (קשה לקרוא לזה "סט") היה רשום על אחד הלוחות: "It's Avatar, dude, nothing works the first time," בשעות קשות (והיו הרבה כאלה) משפטי "העידוד" שלו היו: We're out in the wilderness working far beyond the borders of the known,", או: "We're doing extraordinary things that outsiders would not even understand."

מה זה נתן: בעיקר מוטיבציה. זו הייתה הדרך לרתום ולשמר את הצוות הענק שהיה מעורב בעשיית הסרט. "אתם עושים משהו חד פעמי, לא בטוח, אבל משהו שאף אחד עוד לא עשה בעבר". גודל האתגר והזכות לקחת חלק במסע הזה יצרו הזדמנות כל כך נדירה ומדליקה שהיה קשה לוותר עליה.

התפיסה הזו משמשת גם כמסננת טבעית לסוג האנשים שישרדו את התהליך: אם אתה לא שרוט ודלוק בעצמך, אתה לא תמצא את עצמך בסביבת העבודה הזו.

למה קשה להעתיק את זה: מעט מאוד מנהלים יקבלו חבל ארוך מספיק שיאפשר סיכון, ניסוי וטעיה, גישוש באפילה ודחיית סיפוקים (בעיקר את הסיפוקים של בעלי המניות).

3. יחסי אנוש: עזוב אותי באמ'שך.

אחי ואחיותי מנחי סדנאות הניהול, בא לכם להעביר לקמרון סדנת תקשורת? מאמנים יקרים – רוצים לאמן אותו קצת ביחסי אנוש? תשכחו מזה ותעדכנו את תכני הסדנה: קמרון הוא לא דוגמה טובה, מצד שני לדוגמה הלא טובה הזו יש תוצאות. כמעט כל מי שהתחכך עם קמרון במהלך העבודה חווה מלחמות קשות. קמרון יורד על הצוות שלו, אבל כמעט אף פעם לא מפטר. רק מצפה שהעובד ישתפר. פילוסופית ניהול המשאב האנושי שלו מבוססת על שעות עבודה ארוכות, משימות קשות וביקורת אכזרית. ומה העובדים אומרים: שזו הייתה ההתנסות הכי משמעותית בקריירה שלהם, ועומדים בתור כדי להשתלב בפרויקט הבא שלו.

למה קשה להעתיק את זה: מעט מאוד ארגונים יכולים לספק לעובדיהם חווית למידה, התנסות, אתגר ותחושת הישג אינטנסיבית ומרוכזת בטווח זמן קצר יחסית.. כל אלה הם תגמול אדיר. הרבה יותר מכסף. השורה בקורות החיים שווה את הסבל הזמני. הסיפור שנספר לנכדים, התוצאה הגדולה מהחיים, החוויה של פעם בחיים.

4. תלכלך את הידיים:

קמרון מנסה בעצמו כל טכנולוגיה. אם הוא היה יכול הוא היה עושה את הסרט כולו בעצמו. לצערו הוא חייב להיות תלוי באחרים. קשה לו להאציל ולשחרר. הוא יחזיק את המצלמה בידו לפני שיעביר אותה לצלם, ירכון על שולחן העריכה, יצייר חלק מהסקיצות של הסצנה ואפילו יתערב באיפור הדמויות. הוא יהיה הראשון לנסות לפתור בעצמו בעיה, האחרון לעזוב את אתר הצילומים וקשה מאוד לרצות אותו או למכור לו סיפורים – אין דבר שכרוך בתהליך העבודה על הסרט שהוא לא ניסה בעצמו ולא מכיר מקרוב.

לא בטוח שזה מה שכתוב בספרי ההדרכה על אפקטיביות ניהולית, ניהול זמן או האצלת סמכויות. מצד שני, במקום לקרוא ספרי ניהול קמרון צולל או עושה סרטים.

למה קשה להעתיק את זה: כי לא לכל המנהלים יש ארגז חול שבו הם אוהבים להתלכלך. קל להבין למה יוצר נהנה מכל נגיעה בתהליך היצירה. לצערנו, עבור חלק גדול מדי של המנהלים יצירה לא כלולה בהגדרת התפקיד שלהם.

5. פרטים קטנים:

הסרטים של קמרון חורגים מהתקציב (לפעמים פי שניים מהמתוכנן) ומלוחות הזמנים (כנ"ל). חלק מזה נובע מהתלות בטכנולוגיות חדשות שטרם נוסו (ולא תמיד עובדות בפעם הראשונה) אבל חלק מזה נובע גם מהפרפקציוניזם הקיצוני של קמרון. הוא יכול לעבוד שעות על פריים ואז לזרוק הכל ולהתחיל מהתחלה. הוא יכול להתעקש ימים על מציאת פתרון כדי שהתמונה תהיה בדיוק זו אליה הוא התכוון. הוא לא יוותר עד שירגיש שזה זה. אבל בדיוק זה.

למה קשה להעתיק את זה: כי לא לכל המנהלים יש חזון כל כך מפורט והבנה כל כך מעמיקה. לאלה שיש את זה קוראים סטיב ג'ובס.

6. גלה את חולשותיך:

קמרון מודע לחסרונותיו. לכן הוא מקפיד להקיף את עצמו בעוזרים שירככו את סגנונו הבוטה ויתחזקו את הצוות שסביבו. הוא לא מתימר להיות מה שהוא לא מסוגל להיות. הוא לא מתכחש לחולשות ולחסרונות ולא מנסה להיות "מושלם". הוא רק מנסה לעשות את מה שהוא חייב לעשות כדי להגשים את הפנטזיה.

למה קשה להעתיק את זה: דווקא לא קשה. כל מה שצריך זה מודעות עצמית ואגו בר שליטה.

סיכום: הישגים קיצוניים עוברים דרך מנהיגות קיצונית

כל מה שקמרון עושה כמנהל ומנהיג נראה ומרגיש כמו התנהגות קיצונית. טוטאלית. טקטיקת ההשפעה המרכזית שלו היא "זה יקרה כי אני רוצה". כבר מתחילת דרכו, הוא הקפיד לא ללכת בתלם כמעט בכל תחום הקשור לתעשיית הסרטים. אפשר ללמוד קצת על תפיסת הניהול של חברת ההפקות שלו כאן.

בסוף נשארתי עם שאלות: האם מה שעובד בשביל קמרון יעבוד בשביל מנהלים אחרים? האם אפשר להעתיק אותו? האם מה שעובד בתעשיית הקולנוע יעבוד במפעל לייצור נעלים? האם יש מנהיגות נכונה? נראה לי שזה סיפור שאפילו קמרון לא יוכל לחבר לו סוף. בכל זאת, אם צריך לסכם את הסגנון שלו לכמה תובנות, אז הנה מה שעובד (בשביל קמרון):

  • תעשה את מה שאתה אוהב באמת (passion)
  • אל תנסה להיות מה שאתה לא (מודעות עצמית + אותנטיות) ודאג שיהיו אנשים שילשימו את החסרונות שלך, ועובדים שישלימו עם החסרונות שלך
  • אל תעשה את מה שכבר עשו לפניך (חדשנות)
  • תבין לעומק ולרוחב את מה שאתה עושה (מקצוענות)
  • אל תפחד לא לדעת (למידה)
  • ומאחר והחיים הם כנראה לא סרט, כדאי שיהיה לך גם כשרון. והרבה.

Add to FacebookAdd to DiggAdd to Del.icio.usAdd to StumbleuponAdd to RedditAdd to BlinklistAdd to TwitterAdd to TechnoratiAdd to Yahoo BuzzAdd to Newsvine

6 תגובות על מנהיגות מהסרטים

  1. מאת אורן:

    אני חושב שהשאלה היא האם סיגנון הניהול עובד גם אם יש כשלונות.
    האם עובדים יטענו שזו החוויה הכי מעשירה ומלמדת שלהם אם הם יהיו מעורבים בסרט שנכשל או שאז תצוץ המרירות וקמרון יהפוך ל"שתלטן בעל יחסי אנוש גרועים ורגש נחיתות שמתבטא בירידות אכזריות על עובדים"?

    כלומר סגנון ניהולי יכול להיות טוב גם אם הפרוייקט נכשל (לפעמים). אני לא בטוח שמישהו יגיד כך על קמרון כשיכשל.

    ואגב, הסיגנון הזה מאוד מזכיר את התיאורים על היצ'קוק כך שאני מניח שהוא בנוי מלא מעט מיתוסים שמנסים לתת מעט יותר יוקרה לבמאי שיוצר שוברי קופות מאתגרים טכנולגית אך דלים מאוד בתוכן. אבל אם נשווה אותו להיצ'קוק זה אומר שהוא בליגה של האמנים ולא אנשי הרייטינג.

  2. מאת יוסי:

    קראתי בעיון את הפוסט ויש בו נקודות מרתקות למחשבה על ניהול. כמה נקודות להתייחסות:
    1. שיטת הניהול של דיוויד קמרון מתאימה יותר לניהול פרויקט מאשר ניהול מתמשך אורך טווח ושוטף של חברה. בניהול פרויקט אחד, אחת למספר שנים, קל יותר ליישם את שיטת הניהול והמנהיגות של דיוויד קמרון. האם יצליח לנהל חברה באופן שוטף לאורך מספר שנים בגישה הזו?, אני בספק.
    2. מעניין מי היא מועצת המנהלים של קמרון. האם הוא מפיק עצמאי ומסכן את כספו או שזה כספ של משקיעים אחרים. לא מכיר הרבה מועצות מנהלים שתהיינה מוכנות לתת כזה חבל ארוך תוך לקיחת סיכון כזה גדול לאורך זמן
    3. יונתן גפן כבר אמר פעם במופע האלמוותי שלו "זה הכל בינתיים, בינתיים זה הכל", שמסוכן להעריץ אנשים חיים. עדיף להעריץ את המתים (היום גם זה לא בטוח). כי החיים משנים את דעתם כל יום. אצל המתים זה לא קורה. שנינו מהתקופה שהספר הלהיט היה איקוקה, מציל קרייזלר. נו אז?
    ועדיין יש לו מעט דברים שיכולים להוות נקודה למחשבה והתבוננות אצל מנהלים בימינו.

  3. מאת Idan Bchor:

    הערה קטנה אחת:
    מסופקתני אם לקמרון (ג'יימס, יוסי, ג'יימס) יש "תפיסת ניהול" או "שיטת ניהול" מסודרת ומנומקת. הוא עוסק בעשייה, ועושה את זה כמו שהוא עושה את זה…
    דומני שצביקה הציג באופן מצוין את התובנות האפשריות, כמו גם "למה קשה להעתיק את זה" וכן את השאלות (החשובות) שנשארות פתוחות.

    מכל צורת התנהלות שיוצרת פנומנה כמו "אווטאר" יש מה ללמוד, אך לא בהכרח צריך להפוך את זה למתודה סדורה והוליסטית בסגנון "כך מנהלים".

    יופי של פוסט.

  4. מאת Zvika Roll:

    יוסי יקירי, מאחר ושאלת אז הנה התשובות:
    1. בהתחשב בכך שקמרון עובד על סרט כמה שנים, ההבדל בין "ניהול פרויקט" לניהול שוטף מתעמעם. לסרט בודד אפשר בהחלט להתיחס כמו אל ניהול פרויקט, אבל הספר עליו כתבתי עוקב אחרי קמרון לאורך זמן ומאפיין דפוסים עקביים.
    2. קמרון הוא מועצת המנהלים של עצמו. כבר ב 1990 הוא הקים חברת הפקות קטנה בשם לייטסטורם אנטרטיינמנט שבינתיים יצרה את 2 שוברי הקופות הגדולים ביותר של הקולנוע (אווטאר וטיטאניק). אז הוא לא מסכן כסף של אחרים, אחרי הכל.
    3. מי מעריץ? אתה הרי מדבר כל הזמן על "למידה מהצלחות" אז הנה הצלחה שאפשר אולי ללמוד ממנה משהו. זה הכל. להערצה אין קשר לענין ולענין אין קשר להערצה.

    לאורן, השאלה שאתה מעלה מעניינת. האם הסגנון יעבור גם אחרי כשלונות? אין לי מושג. נחכה ונראה.

    ולעידן, כמו בהרבה מקרים – אתה מסכם אותי יותר טוב ממני.

    ותודה לכולכם על התגובות וההתיחסות. בסוף, זה הענין.

  5. מאת עמית:

    אני עם אורן. מתייחס בזהירות לסיפורי הצלחה, אבל מזווית קצת שונה. אני לא חושב מה יקרה ומה יגידו אם קמרון ייכשל. אני חושב על אותם עשרות מנהלים שנוהגים בדיוק כמו קמרון – שאפשר אחד לאחד לזהות עצלם את הדפוסים שתיארת – ועדיין נכשלים. אף אחד לא שומע אותם, אף אחד לא יודע אם הם קיימים או לא. אז אני זהיר. אם אלה הם הדפוסים שמבדילים בין הצלחה לכשלון אזי צריך ללמוד לעומק גם את הנכשלים כדי לוודא שהם לא נהגו בדפוסים האלה. זו הסיבה שאני משתדל להימנע מספרי עסקים פופולריים ("מטוב למצויין" ודומיהם) – הם סובלים מאותה בעיה.

    אני אוהב את הגישה של למידה מהצלחות. אבל יש הבדל גדול בין למידה (הסתכלות מזווית חדשה, העלאת רעיונות חדשים ובחינתם, וכו') לבין הסקת מסקנות (גזירת "כללים"). סיפורו של קמרון הוא טוב ללמידה. הוא מעורר מחשבה בכל אחת מהנקודות שציינת. לכל מנהל כדאי לחשוב עליהן. כל מנהל צריך לתת לעצמו דין וחשבון האם העצות האלה הן בעלות ערך הסיטואציה בה הוא נמצא. אבל מכאן ועד הסקת מסקנות גורפת על דרכי וסגנונות ניהול מוצלחים יותר/פחות – הדרך ארוכה.

    בעיקר הייתי מוסיף לרשימת השאלות שלך את השאלה, האם מה שעובד לקמרון עובד לו בגלל אותם דברים שציינת, או שמעורבים בעניין גם גורמים נוספים, גלויים או נסתרים.

  6. מאת גבי:

    צביקה,
    קודם האסוציאציה- בסיינפלד כמדומני ,יש פרק על בעל "מזנון " או משהו דומה
    שמעליב את הלקוחות וכמה שהוא מעליב יותר יש לו יותר לקוחות.
    אני חושב שכולם אורן עידן יוסי ועמית הגיבו דומה- שאין כאן נוסחה, כי אלה שלא הצליחו ,אע"פ שהתנהגו כך לא נכנסו לניתוח.
    אני חושב שעמית הוסיף משהו לדיון בכך שהעיר והאיר שעל אנשי הצוותים כקבוצה וכיחידים לא למדנו כאן, ונדמה לי שהם שחקנים חשובים.

    אם היית לוקח גורו מסויים ומנתח אותו היית מקבל נוסחה דומה, לך תבין את מסתרי אהבת הסדיסט אצל המזוכיסט הנורמלי [היום אומרים נורמטיבי]-
    כמו המ"כ שקורע אותך בטירונות ואתה רץ אחריו אח"כ באש ובמים.

    העוצמה של קמרון שבנה והעביר את ה – PASSION במין ברוטאליות ייחודית לו , מה שבאפל בתחילת דרכה במוסך עם כמה צעירים נבנה בצוות עם מטרה משותפת.
    [וקצת הורמונים גם היו שם,כמדומני]
    ובצבא עם צעירים שאשיותם מתעצבת כשקורעים אותם ,נוצר משהו באופן דומה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: