הסנדלר שהולך יחף בסוף הולך הבייתה

כמה נחמד ונעים להיות גורו עולמי שכותב על חדשנות, מנהיגות, ניהול, הובלה ואסטרטגיה. לעתים המציאות מזמנת לנו אפשרות להעמיד את הגורו'ס האלה במבחן. הזדמנות כזו הגיעה לפני כמה שבועות כאשר קבוצת McGraw-Hill העמידה את המגזין businessweek למכירה שתסגר כנראה בקרוב. אחרי 80 שנים, שבחלקן המגזין היה מהמובילים בתחומו בעל הבית התייאש והרים ידיים. ירידה במכירת פרסומות, ירידה במספר המנויים, ירידה ברווחיות שהפכה במהרה להפסדים הובילו את המגזין הזה לסוף דרכו בגרסה הנוכחית.

זה לא חדש ואפילו לא יוצא דופן על רקע הצונמי ששוטף את כל העיתונות הכתובה בכלל, אבל מ BW היינו מצפים למשהו אחר. אחרי הכל, אחד התחומים הבולטים במגזין בשנים האחרונות היה ההטפה הכמעט היסטרית לחדשנות ככלי אסטרטגי. עורך תחום החדשנות של העיתון וחבר המערכת, Bruce Nussbaum נחשב לאחד הגורו'ס הבולטים בתחום.

אז הנה הנאום לאומה בו הוא מסביר למה לדעתו קרה מה שקרה. אחרי שראיתי את הנאום הקצר שלו הבנתי מיד מה קרה. באופן פרדורכסלי נאום "ההצדקה" שלו מדגים לנו בדיוק מה קרה בהנהלת BW.

איך נוסבאום מסביר את הכשלון? ובכן הוא מוצא מספר "סיבות": הראשונה היא כמובן "תרבות" – כאן נוסבאום מומחה החדשנות מגלה על בשרו או כיסו שהעולם השתנה. לא בשביל זה אתה מומחה לחדשנות? האם זו לא ההזדמנות שהעולם החדש והמשתנה פותח לנו? תפקידה של הנהלה ובעיקר תפקידה של מנהיגות הוא בדיוק זה: להתאים את הארגון לעולם המשתנה ולא לנסות להתאים את העולם לארגון, ובטח שלו לבכות על זה שמישהו הזיז את העולם שלי.

אחרי "התרבות" יש לנוסבאום עוד כמה הסברים: "הסקרים הטעו אותנו" – שימו לב לשפה הסבילה – הוא לא אומר "טעינו בהבנת / פיענוח הסקרים", אלא הסקרים – שוב כוח עליון, "הטעו אותנו". עוד סיבה הוא תולה בעולם הפרסום, אבוי – גם הוא השתנה. הפרסומאים התחילו לדבר על דברים מוזרים כמו מדיה דיגיטלית ורשתות חברתיות. מה לזה ולעיתון?

the magazin was misled – שוב כוח חיצוני פעל והטעה את "המגזין" – והמגזין הוא כמובן יישות נפרדת שלא קשורה לאנשים שניהלו אותה.

עכשיו הכל ברור: BW נכשל כי מנהליו חשבו בדיוק כמו נוסבאום: יחוס סיבתי חיצוני, אין אחריות ניהולית, כל מה שקורה לנו קורה בחוץ ומבחוץ ולנו אין השפעה על כך. לאורך השנים BW השתמש בכל הבאזז הנכון. גם בטקסט המלווה את הסרטון של נוסבאום עדין מופיעות "המלים הנכונות" technology, innovation, management, global, leadership, רק שאין לזה שום קשר להסברים של נוסבאום. אפשר לאמר שהנאום שלו הוא היפוך של מנהיגות, חדשנות והבנת העולם הטכנולוגי (לא, העלאת המגזין המודפס לרשת – בתשלום, זה לא להבין את העולם הטכנולוגי / תרבותי / שיווקי).

יש לו גם המלצות לבעלים החדשים:

Leveraging those audiences and their interests into a new series of businesses that includes both social medial digital engagements in webinars, customized curating of business information and insight, etc., as well as real-life engagement in salons, conferences, consortiums and “collaboratories” is the way to go

כמה קל לתת עצות לבעלים החדשים, אבל איפה היית עד עכשיו? (ונתעלם לרגע ממיחזור הקלישאות הניהוליות).

בתקופה האחרונה אנחנו עדים להרבה מאוד טייקונים שעברו לפוזיצית "המסביר". שימו לב שרובם תולים את האשמה בגורמים חיצוניים: ,המשבר" "המצב", "שער הדולר", או בלה בלה כמו "שינויים בלתי צפויים ברמת הביקושים גררה האטה בקצב הצמיחה שהורגשה במיוחד בשווקים מתפתחים הרגישים לתנודתיות" (באמת שמעתי את זה במפגש מנכ"ליהם של חלק מהטייקונים שהתקיים לאחרונה).

הרבה לפני חדשנות באה המנהיגות – אותה יכולת להסיט את גלגלי ההסטוריה ולמנוע את הבלתי נמנע. אחד המאפיינים הבולטים של מנהיגות היא accountability – לקיחת אחריות. איך מזהים לקיחת אחריות? בשפה. אם ב- BW הייתה מנהיגות היא הייתה צריכה להשמע כך: "אנחנו טעינו בזיהוי השינויים בשוק התקשורת הכתובה… אנחנו לא הצלחנו לקרוא נכון את המפה שציירו לנו הסקרים שערכנו…לא הבנו את השינויים בעולם הפרסום…לא הצלחנו למצוא את הנוסחה שתאפשר לנו להתחבר לעולם התקשורת החדש…"

אם היינו שומעים את זה היינו מבינים שהם לפחות למדו משהו ממה שקרה להם. מצד שני, אם הם היו חושבים ככה מספיק מוקדם אולי היו מסיטים את ההסטוריה ממסלולה ומונעים את הבלתי נמנע. כשהכשל הזה קורה לטייקון נדל"ן או כריש השקעות אני מתאכזב כמו ילד מרדידות המנהיגות. כשזה קורה למי ששנים כותב על מנהיגות, ניהול ואסטרטגיה האכזבה קשה הרבה יותר. כאן לא נחשפת רק הרדידות אלא גם חולשתו של האדם, שיטיב לראות את העולם אבל לא את חולשותיו.

10 תגובות על הסנדלר שהולך יחף בסוף הולך הבייתה

  1. מרתק.
    שבוע וטוב ותודה לך
    י ג א ל

  2. מאת דן נועם:

    צביקה,

    לא הייה לי את העונג להכיר את ברוס נוסבאום עד עכשיו, אז הלכתי לשמוע את הנאום. נתחיל מזה שמי שקורא לעצמו "גורו החדשנות", השתן עלה לו לראש והוא מזמן איבד את אחת התכונות החשובות שצריכות להיות לכל מנהיג – ענוה.

    אני מבקש להעיר הערה נוספת.
    ברוס מדבר על כך שהסקרים הטעו אותם. מה שהוא בעצם אומר זה: הייה לנו המון מידע אבל לא השכלנו להפוך אותו לידע מעשי ולקבל את ההחלטות הנכונות. במצב כזה מה שנשאר לעשות בדיעבד זה להשמיע תרוצים.

    המשך יום טוב
    דני

  3. צביקה
    ממה שאני קורא מדובר בתעשייה שלמה (העיתונות המודפסת) שמפסידה וצריכה להתאים את עצמה.
    מסתבר שיותר קל לדבר ולכתוב על שינוי מאשר לעשות אותו.
    ומי כמונו היועצים יודע את זה?🙂

  4. מאת מייק:

    צביקה,
    פוסט שלך חד ומדוייק.
    אולי אליו בוגי התכוון ב"חטא היוהרה"🙂
    בכל מקרה, אין ספק, שתעשיית העיתונות מחפשת את שביל הזהב כבר שנים לא מעטות. תום פרידמן המחיש "בעולם הוא שטוח" את האבחנה בין מידע גנרי הקיים בעיתון (מזג האויר או תוצאות הדרבי, לדוגמה) לעומת מידע ייחודי (דעתו של גורו). עם התפתחות המדיה החברתית והיכולות הטכנולוגיות ברשת נוצרו למו"לים הזדמנויות חדשות לפתח מודלים עסקיים חדשניים.
    גם תעשיית הספרים נמצאת בתנופה דומה.
    יהי מעניין

  5. הי צביקה,
    מזמן לא קראתי את דבריך, ונראה שאתה חד ובהיר כתמיד.

    התמונה העגומה שאתה מציג על פועלו של מר ברוס נסבאום במיוחד לאור מילותיו לאורך שנים, מזכירה לי רבים וטובים. יש הרבה אנשים שכשמעשייהם נתקלים בחומות של אתגרים קולם נהיה רם וחזק יותר. לעיתים נדירות זה מצליח להפיל חומות (מעשה יהושוע) לפעמים הם ינסו עוד מאותו הדבר מתוך מחשבה מעוותת שמשהו חדש יקרה, ולפעמים יגלה האדם, ענווה, צניעות, יושרה ואחריות ויפעל אחרת.

    האחרונים הם המנהיגים, המובילים והחדשניים שביננו. עדיין הם בני אדם וככאלו אין הם מושלמים. הרבה סנדלרים הולכים יחפים והרבה אנשי שלום פעלו באלימות כלפי בני ביתם… עדיין זה לא נכון לטעמי להמעיט מתרומתם, לנחש שלא הייתה להם כל למידה או שבאמת הייתה להם אפשרות פעולה אחרת בזמן הנתון.

    יכול מאד להיות שנאום ההצדקה של מר נוסבאום מעיד על חולשה יותר מאשר על עוצמה והנפילה של מי שנמצא בדרג תדמיתי כל כך גבוהה תמיד מצלצל וכואב. אך אחרי כל נפילה תמיד יש לנו זכות אנושית לקום מחדש.

    לכן, בוא ונמצא דרכים להלביש מלכים ולא רק להציג אותם במערומיהם.
    בברכה.

  6. מאת גבי:

    נהדר צביקה,
    אבל אני חושב שדילגת על משהו שנקרא מחזור החיים
    יש גיל שבו חוזרים להיות ילדים – רק בלי היצירתיות.
    הנכד שלי למשל טוען שהבימבה נעצרה על רגל השולחן והיא עשתה את התאונה
    ויש עוד הברקות מהסוג הזה והן גם יצירתיות מאוד

  7. מאת בועז:

    מרתק בעיני השימוש שלו "עשינו" ו"עשו" ו"נעשו" טעויות, על זה נאמר:
    "להצלחה אבות רבים, הכישלון הוא יתום"…

  8. מאת ליאור:

    פוסט מצויין!

    אני תוהה מה זה אומר על היכולת שלנו להעריך יכולת או הצלחה?

    יש ספר מצויין של רוזנברג "אפקט ההלה" ששופך גם לא מעט אור בנושא (במיוחד הטיית השרידות ואפקט ההלה עצמו בנוגע להצלחת עסקים – למי שמכיר)

  9. מאת ליאור:

    תיקון: Rosenzweig לא רוזנברג🙂

  10. מאת יפעת:

    רגע, רגע,
    למרות שאני מבינה את הבעייתיות שבהפלת האשמה על גורמים חיצוניים, האם באמת יש למנהל תמיד מה לעשות נגד משבר כלכלי שבולע רבים וטובים. איך צריך המנהל "לתרץ" במקרה כזה את כשלונו מבלי להיכנע לתבוסתנות?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: