כשהפילוסוף הפך ליועץ שמכר את הפרארי

מת'יו סטיוארט קיבל את הדוקטורט של בפילוסופיה של המאה ה- 19 והתחיל לחפש עבודה. באופן די מקרי, שאפילו הוא עצמו לא נתן לו סיכוי רב הוא התקבל לעבודה בחברה ליעוץ ניהולי. ללא כל הכשרה או הבנה בניהול הוא הפך במהירות ליועץ בכיר ושותף להקמת חברת יעוץ חדשה שהעסיקה מאות יועצים. מת'יו סטיוארט הפך לסיפור הצלחה בעולם היעוץ. אחראי שמונה שנים הוא החליט שנמאס לו. נמאס לו מדרך החיים התובענית (במשך שנתיים לא הייתה לו שום כתובת קבועה – הוא חי בדרכים, וכדבריו "היו לי הרבה מאוד "קשרים" אבל מעט מאוד יחסים") ובעיקר נמאס לו מהמקצוע שנראה לו לא מספיק אתי ולא מספיק מקצועי. הוא פרש מהשותפות בחברת הייעוץ והתחיל להתבונן לאחור על הקריירה המוזרה שלו.

לא מעט אומץ וסוג של אאוטסידריות הובילו אותו לתובנות עגומות למדי על עולם הניהול ועל תעשיית הייעוץ הניהולי. את התובנות האלה סיכם תחילה במאמר מרתק שפורסם בכתב העת the Atlantic. המאמר הצית דיון סוער למדי ובסופו של דבר הורחב לספר שראה אור באוגוסט תחת השם:  The Management Myth: Why the "Experts" Keep Getting it Wrong .

האם המלך באמת ערום?

רק לאחר שפרש מקריירת היעוץ התפנה סטיוארט לבחון את הקנון של הספרות המקצועית הניהולית. החל מהאב המכונן של הניהול המודרני Fredrick Taylor דרך  Elton Mayo שאת עבודותיהם הוא מפרק מכל תוקף מדעי, ועד לגורו'ס בני ימינו דוגמת תום פיטרס וג'ים קולינס. סטיוארט גילה בקריאתו בליל של רעיונות, עצות, "שיטות" ו"תיאוריות" חסרי ביסוס אמפירי ויכולת הכללה. הספרות הניהולית הזכירה לו ספרי עזרה עצמית המתבססים על חוויות אישיות, תצפיות סוביקטיביות והגיגים פסבדו – מדעיים. גם הספרות הניהולית המקצועית וגם היועצים לניהול לא לוקחים אחריות על המלצותיהם ועל האפקטיביות של הגישות והתורות עליהן הם מתבססים או שאותן הם מטמיעים. הוא מזכיר לנו שאומנם פירמת רואי החשבון אנדרסון קרסה יחד עם אנרון אבל חברת היעוץ מקינזי שיעצה לאנרון לאורך שנים, סיפקה לה את המנכ"ל שלה וליוותה אותו ניהולית יצאה מהפרשה ללא פגע.

מעבר לדיאלוג הביקורתי המרענן שסטיוארט מנהל עם מדף הספרים הניהולי החלקים המטרידים יותר בספרו הם התיחסויותיו ממקור ראשון לשרלטנות שעוטפת את הפרקטיקה הייעוצית: עיוות של ממצאים המותאמים לצרכי היועץ / הלקוח (באמצעות מניפולציות סטטיסטיות שאיש לא מבין), התבססות על אופנות,  הטמעה של מודלים גנריים שלא רלוונטיים לבעיות הלקוח, שליחת יועצים צעירים ובורים מדי למנהלים ותיקים ומנוסים מדי וחוסר אומץ להגיד ללקוח את האמת או את מה שהוא לא רוצה לשמוע.   

המאמר, הספר וכל הסיפור של סטיוארט מעורר כמה שאלות מטרידות לגבי ניהול כמקצוע בכלל ויעוץ ניהולי כמקצוע בפרט. הסיפור חושף כמה בעיות יסוד של תעשית היעוץ וכמה סודות ידועים אך מודחקים לרוב גם על ידי הלקוחות וגם על ידי היועצים. האם באמת היועצים שרלטנים (עם כל הכבוד לפילוסופיה, ויש לי כבוד, איך פילוסוף נעשה יועץ לניהול?) והמנהלים מטומטמים (למה הם שכרו את שירותיו)? ואולי לא צריך הרבה יותר מהגיון בריא, נקודת מבט חיצונית ויכולת ורבלית מרשימה כדי להיות יועץ? סטיוארט עצמו טוען שרוסו ולוק רלוונטיים יותר להבנת תופעות ניהוליות מאשר כל מה שנכתב בספרי הניהול במאה השנים האחרונות.

סטיוארט מציע הסבר אנתרופולוגי משהו לשגשוג תעשיית היעוץ: העמימות הגדולה של הסביבה הניהולית חייבת לייצר נראות של שליטה, סדר, רציונל והתנהלות הגיונית המבוססת על "מודלים". למרות הכסות הרציונלית – לוגית שעולם הניהול כל כך אוהב לאמץ, ניהול מערב הרבה מאוד אינטואיציה, אנושיות וערכים בסיסיים שכל כך חסרו בתהליכי ההכשרה של המנהלים ובפרקטיקה הניהולית היום יומית.

אז סוגרים את הבסטה?

המאמר והספר של סטיוארט מאפשרים מבט מחודש על תובנות לא חדשות. התובנה שניהול אינו מדע אינה חדשה. ניהול אינו מדע כשם שהחיים עצמם אינם מדע, למרות שהרבה דיסציפלינות מדעיות טהורות עוסקות בהם. ניהול הוא פרקטיקה המשלבת ידע, יכולות, מאפיינים אישיותיים, רגשיים, קוגניטיביים ובין אישיים הרלוונטיים בקונטקסט ספציפי של שווקים ספציפיים בתנאים נתונים ובארגונים נתונים. במובן הזה, ניהול הוא לא פחות אומנות מאשר הוא מדע. מאחר ומאז ימי טיילור ניהול התחיל להתפס כמקצוע, היו צריכים להכשיר את אלה המתכוונים לעסוק בו. כאן סטיוארט מצטרף לקולות ההולכים וגוברים בחודשים האחרונים וקוראים לרויזיה עמוקה ושורשית בתפיסת ההכשרה של מנהלים. כמו רבים אחרים סטיוארט לא רואה במסלולי  ה- MBA מסגרת שאכן מכשירה מנהלים. בוגרי בתי הספר למנהל עסקים יודעים להכניס נתונים למטריצות (שלא תמיד ממש קשורות להתנהגות העולם האמיתי) אבל לא יודעים לחשוב ובעיקר חסרים מיומנויות שלמסגרת אקדמית אין את הכלים להקנות.    

הטענה ש"מדעי הניהול" אינם מדע, חדשה מעט יותר וצריכה להטריד הרבה יותר, אבל סטיוארט בכשרון רטורי לא מבוטל מספק רק חלק מהתמונה. נכון שהאבות המייסדים (בעיקר טיילור ומאיו) התבססו על מתודולוגיות אמפיריות שנויות במחלקות, אבל על בסיס הרעיונות שלהם התפתחו אינסוף כלים אפקטיביים, מודלים תקפים וגישות ניהול רלוונטיות. מדעי הניהול הם חלק ממדעי החברה וככאלה הם לא נחותים מול דיסציפלינות שכנות כמו סוציולוגיה, פסיכולוגיה וכלכלה. ניהול הוא מדע הסתברותי ולא אבסולוטי או דטרמיניסטי. הבעיה מתחילה כאשר עולם הניהול לא מסוגל לשאת את העמימות המתלווה למודלים הסתברותיים ועולם הייעוץ לא יכול למכור מודלים הסתברותיים. העם רוצה ודאות. זוהי הקרקע המצמיחה מיתוסים, מאגיה ודתות.

כשבכירי המשק שלנו (הטייקונים של אתמול ופליטי הסדרי פריסת החובות של היום) מתיעצים ללא בושה ברנטגנים, באבאים, קוראים בקפה, מומחי קבלה, נומרולוגים, אסטרולוגים, גרפולוגים ושאר השרלטנולוגים מישהו יכול לדבר על ניהול מדעי?

טענה מרכזית נוספת בספר עוסקת בחוסר המדעיות, או אפילו השרלטנות של תעשיית היעוץ. גם הטענה הזו לא חדשה. כבר בשנת 1956 פירסם ה- time מאמר המתאר בביקורתיות את חוסר המקצועיות וחוסר הקומפטנטיות של יועצים רבים מה, שמגדיל את התמיהה נוכח הצמיחה המהירה והשגשוג העסקי של "המקצוע החדש". כותב המאמר מציע להשתמש ביועצים בזהירות – כמו באנטיביוטיקה, שימוש יתר עלול לפגום בתפקוד המערכות של הארגון. כאמור זה היה כבר ב – 1956!

 הסדרי ביניים.

סטיוארט מציג תמונה מעניינת, מגרה לחשיבה ופרובוקטיבית של עולם הניהול והיעוץ הניהולי. התמונה מעניינת אבל אינה שלמה. היא מבוססת על התנסות אישית, מוזרה, מפתיעה ומרתקת לכשעצמה אבל אין בה כדי לצייר תמונה שלמה ומלאה לא של עולם הניהול ולא של עולם היעוץ.

נכון, יש בעיות רבות ומורכבות בתיאוריות הניהוליות, בהכשרת מנהלים ובפרקטיקה הניהולית של מנהלים רבים ובארגונים רבים. התחום סובל מחולשה תיאורטית ואמפירית ושטוף בספרות קלוקלת ומקלקלת. נכון, עולם היעוץ, בעיקר זה של חברות הענק ובמיוחד בתחום הניהול האסטרטגי סובל מבעיות אתיות, בנוסף לבסיס האמפירי והתאורטי הרעוע של העשייה הייעוצית. אבל זו תמונה חלקית ופשטנית משהו.

המציאות כתמיד כנראה מורכבת יותר ואינה מסכימה להתכנס לדפוסים של שחור ולבן. המציאות היא פחות "או – או" ויום "גם – וגם". מנהלים רבים וארגונים רבים זקוקים לסיוע, מי יותר ומי פחות. היעוץ עונה על צורך אמיתי הנובע לא מהעמימות אלא מהמורכבות העצומה של ארגונים. האחריות של מנהלים וארגונים היא לבחור את יועציהם בקפידה. לא להתפתחות לאופנות, להפנים שפתרונות קסם קיימים רק באגדות ולא להגרר לשיטות גורפות המבטיחות להיות התרופה לכל בעיה. הם צריכים להיות מודעים לחולשות של תעשיית היעוץ (כמו סף כניסה נמוך, העדר בקרה, פיקוח או רגולציה מכל סוג, הכשרה עמומה, נטיה למכירת יתר או התאמת הפתרונות לאינטרסים וליכולות של היועצים ולא לצרכים ולבעיות של הארגון, אם למנות רק כמה)  ולהיות צרכנים נבונים וזהירים, כי בעולם מורכב כמו שלנו רק לעתים רחוקות הדברים הם באמת כמו שהם נראים.

אי אפשר לרמות את כולם כל הזמן. או שכן.

גם במאמר וגם בספר סטיוארט נמנע מלחשוף את זהות החברה בה היה שותף. בעולמנו המרושת והשקוף לא נדרש מאמץ רב מדי כדי לגלות כמה פרטים משלימים.

החברה בה מדובר היא Mitchell Madison Group (או בקיצור MMG) שהוקמה בתחילת שנות ה -90 על ידי כמה מפורשי מקינזי. החברה צמחה אך כנראה נקלעה לקשיים כספיים עד שנמכרה ב- 1999 תמורת 300 מליון דולר לחברת שירותי אינטרנט שרצתה להתרחב לתחום הייעוץ (זה השלב בו סטיוארט עשה את האקזיט שלו מעולם היעוץ). די מהר החברה הרוכשת פשטה את הרגל עם התפוצצות בועת הדוט קום וגררה איתה גם את MMG.  הצדק נעשה. זמנית.

ב- 2003 שניים מהמייסדים המקורים רכשו מכונס הנכסים את המותג MMG והחיו את החברה בגלוגלה השלישי. אפשר להתרשם ממה שהם כותבים ומבטיחים באתר שלהם. אחרי קריאת הספר של סטיוארט קצת קשה לקנות את הסיפור שלהם במלואו, ובזאת נסכם את תרומתו של הפילוסוף לפואטיקה של עולם הייעוץ.

את הסיפור המלא של ההסטוריה של MMG אפשר לקורא כאן.

שתי דוגמאות לרעש שהספר עורר ברשת אפשר למצוא כאן וגם כאן.

8 תגובות על כשהפילוסוף הפך ליועץ שמכר את הפרארי

  1. מאת Idan Bchor:

    היה שווה להמתין 40 יום בשביל הפוסט המצוין הזה.

    לטעמי הצגת וניתחת באופן מבריק (כרגיל) הן את "הטענות" והן את הפתרונות האפשריים – למציאות החמקמקה והמועדת לפורענויות שבה אנו פועלים.

    בכלל, נראה שבעולם הניהולי אנו בעיצומה של תקופה יוונית – שבה הכי כייף זה לקום מהכיסא, לשתות כוסית או שתיים של אוזו ולשבור את הכלים…
    וכמו בעולמו של זורבה, השאלה היא מה קורה כאשר החגיגה הפרובוקטיבית נגמרת, צלילי הסירטקי דועכים וצריך לחזור לעבודה. כנראה שתמיד יהיו בסביבה כמה שרלטנים וגם כמה אחרים (כל הנסיונות ליצור גילדות מקצועיות בתחומי הייעוץ מראים כי אין להן כל השפעה ממשית על איכות התוצרים של חבריהן) ובסיכומו של דבר – תפקידו של הלקוח לבחור את יועציו, ועליו גם מוטלת האחריות לבחירותיו.

    אז מה, שוב נחכה 40 יום?

  2. מאת גבי:

    לפני כנס איפא – המאמר מקום ובזמן.
    אני מקווה שעוד אנשים יגיעו לחומר כי לגבי ולגבי עוד שני יועצים בכירים שאני מכיר,
    או לכל יועץ שלפחות עם עצמו הוא כן,התובנות של סטיוארט הם כניסה לדלת פתוחה.
    אותי מעסיקה מזמן השאלה מי יותר בסדר ,ומי פחות מסוכן ללקוח,זה שיודע שהוא עוסק בטריטוריה של בין המדע לאומנות ,אר זה שחושב שדבריו ועצותיו הן דברי אלוהים חיים.
    ובאמת פיצית אותנו על ההמתנה הארוכה של 40 [?]הימים.

  3. מאת גבי:

    התכוונתי במקום ובזמן

  4. צביקה
    קודם כל תודה על פוסט מצוין, מרחיב אופקים ומעורר מחשבה.
    לטעמי יש רק כתובת אחת שאמורה לספק פתרונות. המנהלים. הבעיה אינה ביועצים. היכן שיש ביקוש יש היצע. מעט מנהלים מוכנים לשמוע דברים שאינן מחמיאים על עצמם. בחלק מהמקרים מנהלים רוצים לראות רק דברים ורודים ולצורך העניין מוכנים גם לעוות נתונים, רק כדי שלא לראות את המציאות כפי שהיא.
    אכן מתמיה שחברת ייעוץ מוכנה לבחור פילוסוף לעבודות ייעוץ ניהולי. מתמיה לא פחות שהוא היה מוכן לעסוק בזה ללא כל הכשרה.
    מנהלים שמוכנים לקבל בחורות מצודדות חסרות ניסיון ניהולי (אלא אם קוראים לניסיון בחברת השמה כמגייסת, ניסיון) לתפקיד ניהולי, מנהלים שמחפשים יועצים אומרי הן, בהם נעוצה הבעיה.
    לגבי מודלים מתימטיים ואמפריים, ראינו מה הם שווים במשבר האחרון. כל מהנדסי הכספים למיניהם, כל מנהלי הכספים עם המודלים המתמטיים המדהימים כשלו ומכעט הביאו אותנו לאבדון.
    אנחנו נמצאים בתחום בעייתי. אנחנו עוסקים בבני אדם. אחד המשפטים המדהימים בנושא שמעתי פעם ממרצה שלי באוניברסיטת תל אביב שאמר באופן פשוט:
    ניהול וייעוץ שווים פחות מכדור אקמול. כי שלוקחים אקמול יודעים בוודאות של 99% שהחום ירד. בניהול וייעוץ רמת הודאות קטנה מאוד אם בכלל. אני מאוד מאמין שמודלים מסויימים יכולים לעבוד, תוך התאמתם למציאות הארגונית.
    אם נסכם את מה שכתבתי ואת מה שאמר עידן באופן מוצלח – שרלטנים יש בכל תחום, גם בתחום הייעוץ. זה שיש להם לקוחות זו לא בעיה של השרלטנים זו הבעיה של כולנו.

  5. מאת דן נועם:

    כפי שכתבת בפוסט המצוין, עולם העסקים המודרני הוא עולם מורכב, חסר וודאות, ומשתנה במהירות. מנהלים שרוצים להצליח בתפקידם זקוקים לכל עזרה אפשרית. עזרה זאת יכולה להתבטא בעין נוספת, באוזן קשבת ולא משוחדת בפוליטיקה פנים ארגוניות, בידע וניסיון שנצבר במקומות אחרים, ועוד. כמו בכל תחום, גם בתחום הייעוץ, יש אנשי מקצוע אמיתיים ויש מתחזים. מכאן ועד לביטול התחום רחוקה הדרך.

    גם הניהול וגם הייעוץ אינם מדע מדויק, אבל הם בהחלט מקצוע שצריך ללמוד ולהתמקצע בו. הדוגמאות לכישלונות מפוארים בתחום הייעוץ והניהול הן רבות ומעוררות עניין רב, אבל באותה מידה ניתן להביא דוגמאות רבות של הצלחות. בסופו של דבר לא היינו מגיעים לאן שהגענו (לטוב ולרע) ללא מנהלים ויועצים.

    באחריותו של המנהל לבחור לעצמו את היועצים המתאימים. אני כמובן מעדיף שהוא יבחר אנשי מקצוע, אבל אם הוא מעדיף רנטגנים למיניהם, והקשר הזה מניב תוצאות חיוביות, אין לנו כל הצדקה להעביר על כך ביקורת.

  6. […] לכל היועצים והמנהלים אשר בינינו: פוסט של צביקה רול: כשהפילוסוף הפך ליועץ שמכר את הפרארי […]

  7. מאת אליקו:

    שלום לך,

    אני קראתי את המאמר שלך אתמול בלילה (לא ישנתי הרבה..) ויש לי בקשה למרות מה שכתוב בו.
    במהלך הימים האחרונים גילית מה אני רוצה לעשות בתחום המקצועי. כיום אני ראש צוות פיתוח בחברת הי-טק.
    מה שאני רוצה לעשות זה לשפר, אנשים, חברות ארגונים ואולי קצת את החברה שאנו חיים בה.
    האם אתה יכול לעזור לי להבין איך התחיל?

  8. מאת benziv:

    אני בטוחה שחלק מהשאלות שמועלות כאן, באמצעות סטיוארט, הן שאלות של כל יועץ:
    1. האם אני אתי מספיק?
    2. האם אני באמת תורם?
    3. האם אני מעניק משהו מהסוג של ספרי מתכונים למיניהם?
    ועוד.

    אחת הסיבות שפניתי לגשטלט היא שלא כל כך מהר נותנים שם עצות. מודעות היא שם המשחק ואת הפתרונות מוצאים הלקוחות בעצמם.

    עניין האתיקה – לא נפתר גם לאלה שעובדים לפי גישת הגשטלט או גישות אחרות והוא הקשה מכולם. לדעתי. ולצערי – גם לא פתיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: