מניהול משבר למשבר בניהול

זו הייתה רק שאלה של זמן עד שהנסיונות להסביר את המשבר הגלובלי יגיעו גם לאוחזים בהגה. אלה המכונים בימים כתיקונם מנהלים ובזמנים פחות תקינים כונו "טייקונים" או בטעות גדולה עוד יותר "מנהיגים". כשהמים בבריכה התרוקנו התגלו אותם "מנהיגים" במערומיהם. והתמונה, איך לאמר, לא הייתה מרשימה במיוחד.  

לא היה צריך לחפש הרבה כדי לגלות את המכנה המשותף לרבים מאותם מנהלים, שבהבל פיהם ומעשיהם דרדרו את העולם הכלכלי לאחת מנקודות השפל וההשפלה. שפל כלכלי והשפלה ניהולית. אחרי הכל, נהג טוב, כמו מנהיג טוב לא נמדד רק בנהיגה שגרתית בכבישים ריקים. הוא נמדד במצבים קריטיים, ועוד יותר מכך ביכולתו להמנע מהמצבים האלה. את המבחן הזה יותר מדי מנהלים לא הצליחו לעבור. המכנה המשותף – כולם הוכשרו בבתי הספר (חלקם מהיוקרתיים בעולם) לניהול. מסתבר שגם מנהלים הם תוצר של מערכת "חינוך", יקרה, יוקרתית, מתנשאת וכושלת.

בנסיון להבין את שורשי המשבר התפתח לאחרונה דיון מרתק על חלקם של בתי הספר לניהול בפיאסקו הניהולי לו אנו עדים. אבל את יריית הפתיחה, הרבה לפני המשבר (כבר בשנת 2004) ירה הנרי מינצברג. גורו, מורה דרך ואחת מאושיות עולם ה- MBA. כחבר סגל התוכנית היוקרתית להכשרת מנהלים במקגיל, הכשיר במשך למעלה מארבעה עשורים אלפי מנהלים. היותו חלק "מהמערכת" לא הפריע לו לפרסם את הספר "managers not mba's" בו שטח את ספקותיו לגבי איכות ההכשרה לה זוכים המנהלים. (מה שאומר לנו משהו גם על היושר האינטלקטואלי והאומץ של האיש הזה). מינצברג תקף כמעט כל אספקט של תהליך הכשרת המנהלים ובעיקר ערער על עצם היכולת לקחת אנשים צעירים, שלא ניהלו דבר בחייהם ולהתימר להוציא אותם כעבור שנתיים עם חותמת כשרות לניהול.  לטענתו ניהול אי אפשר ללמוד בבית ספר, ואי אפשר ללמוד בגיל צעיר. מה שאפשר ללמד (וזה מה שאכן תוכניות המוסמך למינהל עסקים לימדו) זה אוסף של טכניקות, אבל ניהול אינו יישום של טכניקות. ניהול הוא משהו מורכב בהרבה. התוכניות הדגישו כלים כמותיים, אנליטיים, טכניים על חשבון חשיבה תהליכית מעמיקה, חשיבה לטווח ארוך (כל הטכניקות הניהוליות מוטות לטווח הקצר – אותו קל לכמת), אתיקה וכישורים בין אישיים. הם הזניחו את הנושאים האלה משום שאי אפשר ללמד אותם בכיתה, בעיקר לא כשאין ללומד שום נסיון מעשי, ומעולם לא התמודד במציאות עם דילמות ניהוליות. כאן אפשר לשמוע ראיון עם הנרי מינצברג בו הוא מציג תמצית של טענותיו. כדאי מאוד להקדיש 12 דקות ולשמוע מה שיש לאיש הזה לאמר.

אבל הביקורת של מינצברג לא נשארה לבד. Rakesh Khurana, פרופסור להתנהגות ארגונית בהרוורד ואחד הכוכבים העולים בשמי הניהול, פרסם ב – 2007 ספר מרתק שכולו כתב אישום נגד מערכת הכשרת המנהלים הידועה בציבור בשם "תוכניות MBA". הספר זכה בפרס "מכס ובר" מטעם האגודה הסוציולוגית האמריקאית כספר הטוב ביותר לשנת 2008 ואפשר לקרוא חלקים נכרים ממנו באדיבות גוגל, כאן.  לטענת Khurana בתי הספר למנהל עסקים זנחו את תפקידם החינוכי והפכו לספקי מוצר, "MBA"  – שער כניסה לתפקידים מתוגמלים היטב בתאגידים וחברות יעוץ. התפקיד המוסרי של מנהלים נזנח כליל והוחלף בקביעת תפקיד המנהל כשליח של בעלי המניות, האחראי לשורת הרווח. הערכים המוטמעים בתלמידים שייכים לתפיסת עולם אופורטוניסטית, קצרת טווח ןאינדיבידואליסטית. את התוצאה אפשר לראות בכל בורסה בעולם ולפגוש אישית בכל בית השקעות הקרוב למקום מגוריכם. אחת הדוגמאות בספר לזניחת השליחות החינוכית של בתי הספר למנהל עסקים ואימוץ התפיסה להיותם מקפצה אופורטוניסטית ותו לא היא שיטת דרוג בתי הספר המבוססת על דרוג השכר שמשתכרים בוגרי בתי הספר. אנשים הגיעו לניהול כי הם חיפשו כסף. נקודת מוצא מאוד בעייתית לבחירת מקצוע בחיים, מה גם שניהול הוא לא כל כך מקצוע. מה שמוביל אותנו לטענה המרכזית של הספר הנוגעת לשאלה האם ניהול הוא מקצוע, ואם הוא מקצוע האם בתי הספר לניהול מכשירים בעלי מקצוע.

תשובתו לשאלה הזו היא שלילית. הוא משווה את מקצוע הניהול לפרופסיות כמו רפואה ומשפטים, השוואה שחושפת בקלות את הפער. מכאן הדרך למסקנה אליה מגיע Khurana קצרה: להחיל על מקצוע הניהול את החובות המוחלות על עורכי דין ורופאים, כולל שבועת נאמנות נוסח שבועת היפוקרטס, כללי אתיקה מחמירים וכמובן רישוי. אולי התביעה הזו מרחיקת לכת ואולי היא דווקא מתבקשת לאור המשבר האחרון ואפיזודות דוגמת אנרון. (ביקורת על ספרו, כולל בחינת השאלה האם ביקורתו על בתי הספר למינהל עסקים רלוונטית גם למדינות אחרות (בעיקר בריטניה) ניתן לקרוא כאן).

בעוד שמינצברג ו – Khuarna פרסמו את ספריהם לפני המשבר הכלכלי, המשבר דווקא הופך את קולותיהם לרלונטיים מתמיד ובהחלט מעצים את הדיון על חלקם של מנהלים בהתהוותו.

 רק בשבוע שעבר ה- financial times פרסם מאמר  המאשים את תוכניות המוסמך במינהל עסקים ביומרנות ויהירות. במקום להתמקד בהכשרת מנהלים, הקנית כלים הנדרשים לניהול מעשי, הם התימרו לפתח ולהכשיר "מנהיגים". הם תרמו וליבו את המיתוס שהעולם לא זקוק יותר למנהלים אלא למנהיגים. היוהרה והיומרה הזו הוטמעה בקרב הבוגרים של בתי הספר האלה, שיצאו לעולם העסקים אחרי שנתיים בתחושה שעכשיו הם שולטים בעולם. בוגרים צעירים מדי, יהירים מדי ומתוגמלים מדי שקיבלו כוח ויכולת השפעה העולים על מידותיהם האמיתיות. לפני יומים גם המגאזין Harvard Business Review הצטרף לדיון. בבלוג של הרוורד התפרסם פוסט המוסיף עוד שמן למדורה שלהבותיה הולכות ומתגברות.

ללא קשר למשבר, התחיל דיון שהיה צריך להתחיל כבר מזמן על איכות הכשרת המנהלים בבתי הספר למינהל עסקים ולא רק שם. אני עוסק כבר כמעט 20 שנה בהכשרת מנהלים במסגרות אקדמיות ולא אקדמיות. ככל שאני עוסק יותר בתחום אני נעשה יותר ויותר משוכנע בצדקת תובנותיו של מינצברג. אני לא יודע אם בתי הספר לניהול אחראים למשבר הכלכלי, אבל אני יודע שמשהו מאוד לקוי מתרחש בעולם הכשרת המנהלים. פגשתי יותר מדי בעלי MBA שלא היה להם מושג בניהול, ויותר מדי חסרי MBA שהיו והנם מנהלים מצוינים. (כמובן שפגשתי גם לא מעט בעלי MBA שהיו גם מנהלים מוצלחים מאוד). לא צריך הבנה מעמיקה מדי בסטטיסטיקה כדי להבין את המשמעות: אין קשר.

בעברית אין הבחנה בין study ובין learning. על שניהם נאמר "למידה". אבל יש הבדל תהומי בין השניים. Study זה מה שאתה עושה באוניברסיטה, learning זה מה שיקרה לך (לפעמים) בחיים.

את המשפט הבא אני חייב לכתוב באנגלית:

You don't study to be a manager, you learn to become one.

ניהול הוא פרקטיקה ולא דיסציפלינה או פרופסיה. למידת ניהול אינה פעולה המתבצעת בכיתה ואתה לא נעשה מנהל ביום שקיבלת תעודה. למידת ניהול היא משהו שמנהלים עושים כל יום, כל עוד הם מנהלים. "אומנות הניהול" הוא ביטוי מתאים הרבה יותר מאשר "מדעי הניהול". בעיקר בגלל ששום ספר, מודל, שיטה או תיאוריה לא תקבל במקום המנהל את ההחלטה שהוא צריך לקבל. שיקול הדעת שלו, ערכיו, עקרונותיו האישיים ואישיותו יובילו להחלטה שהוא יקבל. הפוזיציה הניהולית מורכבת מדי מכדי שאפשר יהיה לעשות לה רדוקציה לעקרונות פעולה מוחלטים. לא פגשתי הרבה קבוצות מנהלים שלא ביקשו "כלים", אבל אני אומר להם תמיד שהבעיה היא לא בכלים אלא במי שמפעיל את הכלים האלה. בתי הספר לניהול הצליחו לפתח במשך מאה שנות קיומם הרבה מאוד כלים, עכשיו הם צריכים להתחיל ללמוד איך לטפל גם במפעילי הכלים האלה, כי כפי שהתברר עכשיו, לתת כלים בידים לא מיומנות או בשלות עלול להיות מעשה מאוד לא אחראי.

10 Responses to מניהול משבר למשבר בניהול

  1. יגאל חמיש הגיב:

    הי צביקה,
    כל כך נכון, וכל כך רלוונטי, שהפניתי גם את קוראיי – אליך.
    כתמיד, חומר למחשבה.
    שבת שלום.

  2. עמית הגיב:

    לא למדתי בבתי ספר לניהול ומנהלים טובים שהיכרתי גם הם לא למדו שם אבל זה גם מעיד על התקופה בה עבדתי כשכיר.

    לעומת זאת אני חושב שהמשבר הזה לא נובע בעיקר מבעיות ניהול. לדעתי הוא נובע בעיקר מההנחה שכלכלת שוק חופשי היא הדרך הכי יעילה. כלכלת שוק חופשי בהגדרה היא כלכלה לא מנוהלת ולא מתוכננת.
    למה הדבר דומה, לבית ספר לניהול שאינו מלמד ניהול, לנהג שלא משתמש בהגה …

  3. שאול הגיב:

    אף פעם לא הרגשתי בנוח עם זה שקוראים ל"מנהל" – "מנהיג". זה נשמע יומרני ואותי אישית – כמי שרוצה בסך הכל לנהל את חלקת האלוהים הקטנה שלי – גם מרתיע.

  4. דן נועם הגיב:

    שלום
    כמי שמאחוריו יותר משלושים שנות ניהול (וגם תואר שני בהנדסת תעשייה וניהול), אני מסכים כמעט לכל מילה.
    יחד עם זאת אסור לשכוח גם את הרעה החולה ההפוכה. אני מתכוון לכל אלו שחושבים שמהנדס טוב יכול תמיד להפוך למנהל טוב. במקרים כאלה בדרך כלל מפסידים מהנדס טוב ו"מרוויחים" מנהל רע.
    לכן אני חושב שמנהל זה מקצוע שמחייו גם נסיון וגם הכשרה וכלים, אך הדבר החשוב ביותר לכל מנהל הוא לא לשכוח שהוא מתעסק בראש ובראשונה עם אנשים. לכן מנהל טוב חייב להיות בראש ובראשונה בן אדם ולהפעיל לא רק את השכל וההגיון אלה גם את הלב.
    אני מוכן לוותר על התואר "מנהיג" למנהלים, אך בהחלט לא על תארים כגון: מורה, מדריך, ודוגמה אישית.

  5. יוסי הגיב:

    צביקה
    פוסט מאוד מעניין ומעורר מחשבה. אם כי אני חלוק עליך בחלק מהנושאים.
    אני חושב כמוך שהכשרת המנהלים לוקה בחסר. אבל זו לא הסיבה המרכזית למשבר הנוכחי. הסיבה המרכזית לטעמי היא קריסה של אידאולוגיה שנלקחה על ידי מערכת אידאולוגית קפיטסליסטית לקצה שלה. מעט מאוד אנשים לא השתתפו במשחק הזה. ואין לזה קשר להאם הוכשרו נכון או לא נכון להיות מנהלים או מנהיגים.
    אפשר לדמות את זה לקריסת ברית המועצות. זה תהליך שהיה חייב לקרות ביום מן הימים וזה לא משנה כמה הקומוניזם היה טוב מיטיב או רע. בדיוק כמו שהמערכת הקיבוצית קרסה כי התשתית האידאולגית של לא הייתה רלבנטית. כך גם במשבר הזה. גם המנהל הטוב ביותר שהיה מוכשר ולומד נכון לא היה יכול לעצור את השיטפון העצום ששטף את העולם. שיטפון של רדיפת בצע, תיגמול הזוי (ראה הבונוסים של פרדי מק ו – AIG אחרי שנצלו ע"י הממשל). הם ממשיכים בגישה הקודמת כי קשה להחליף דיסקט באמצע.
    הכשרת המנהלים לוקה בחסר, אבל זו לא הסיבה העיקרית לפרוץ המשבר.
    ועוד נקודה אחת למחשבה: מעניין שדווקא האמריקאים ממציאי השיטה ממהרים לעשות "חשבון נפש". אלה האנשים ששלטו בכלכלה העולמית. הטיפו לכולם על הצורך בריסון תקציבי, שלטו בקרן המטבע העולמית תוך דרישות דרקוניות של הקרן ממדינות שונות אבל ארצות הברית הרשתה לעצמה לנהוג באופן חסר אחריות בתקציבה ובחובותיה.
    מה שקרס כאן הוא הרבה יותר מאיך מלמדים להיות מנהלים. מה שקרה כאן הוא קריסת האידיאולוגיה הקפיטליסטית, שנלקחה לקצה וגילתה שם תהום ובכל זאת המשיכה הלאה. עכשיו נראה איזה סדר עולמי חדש יגבשו.
    בוא נראה את הארוורד, MIT, קלוג ושאר האוניברסיטאות המובילות בעולם משנות מן היסוד את תוכניות הלימודים שלהן (ולא רק הוספה של קורס באתיקה עסקית) ואז נדע שאנחנו בכיוון הנכון

  6. עידן בכור הגיב:

    עוד פוסט מצוין, עם שפע הרמות להנחתה.
    אתייחס לאחת מהן בלבד:
    שימו לב כי MBA משמעו Master of Business Administration, ולא Business Management. וגם בעברית – "מינהל עסקים" ולא "ניהול עסקים".
    אלא שהעיסוק באדמיניסטרציה הינו חסר כל סקס-אפיל אקדמי ושיווקי, וכך הפכו בתי הספר למינהל לבתי ספר "לניהול", וכאשר גם זה נישחק לבתי ספר "לניהול ומנהיגות". ראו למשל את הסיסמה המגלומנית של המכללה למינהל: "אל תשתלב. תוביל". וכי מה רע בהשתלבות? למה שלא תשתלב, תלמד מעמיתיך וממנהליך, תתפתח, תצבור נסיון, ומי יודע – אולי עוד כמה וכמה שנים תהיה לא רק מוכשר (Talented)אלא גם גם כשיר (Qualified) להוביל… אבל זו כבר באמת אופרה אחרת.

  7. איתן כתרי הגיב:

    ה יי צביקה, כרגיל אין מילים על עוד פוסט מוצלח!
    מסכים אם כל מה שכתבת ומצטרף גם לדברי עידן בכור.
    להיות מנהל זה כשרון ללא ספק ולכן יש לי הצעה – לעשות מבחני כניסה מאוד נוקשים לכל מי שחושב שהוא רוצה ללמוד ולהיות מנהל. רק כך נוכל להביא לידי מצב שרק הטובים באמת יהיו במקום הראוי והמכובד הזה כמו שלהיות טייס רק העלית של העלית מגיעים למקצוע הנשגב

  8. גבי דרורי הגיב:

    צביקה,באמת משהו שמביא תובנות ומאשר/מחזק דעות שנבנות עם השנים.
    אי אפשר ללמד מישהו שלא ריאיין,שכר,פיטר,תיכנן,התמודד עם קונפליקטים,ללמוד
    זאת "בהתכתבות" כמו שלא ניתן ללמד לולין ללכת על חבל בהתכתבות.
    נהניתי גם למצוא עוד מישהו שיזדהה עם המשפט שלי בפתיחת קורסים :
    אני לא נותן/מלמד כלי ניהול ,אני "עוזר להשחיז" את הכלי הקיים .
    [כמובן בתנאי שיש את מה להשחיז].
    המשבר לדעתי פחות קשור ,לפחות לא בקשר סיבתי להכשרה בתכניות ניהול .
    הוא קשור יותר לאידיאולוגיות כמו שיוסי טוען,ולגליות של חוקי הטבע –
    [עם מחזוריות של עליות ומורדות]
    חלק מהמחזורים זורזו בעידן המחשוב המודרני שסיפק אמצעים ויכולת ללמוד
    לעומק את חולשות השיטה הכלכלית.
    מדובר,במיוחד בהעמקת הלמידה של יחידים וקבוצות ציניות ותאבות בצע,
    אגואיסטיות ,אינדיבידואליסטיות ואינטליגנטיות שגם למדו מנהל עסקים,
    ראיית חשבון ועריכת דין.וכד'. רובם לדעתי פעל במזיד ולא בשוגג.

    אישית אני מאמין שהתרופה למשבר תהיה בעוד מספר שנים ובתנאי שיהיה מעבר
    מניהול חברות עבור השורה התחתונה של בעלי המניות ושל המנהלים הבכירים
    עם מצנחי הזהב וכד' – לגישת ניהול חדשה .
    גישה של "שיווק חברתי" – דרך מומחים ולא דרך יזמות פרטית ללא פיקוח ולא הפרטה חסרת פיקוח ובטח לא בעזרת טייקונים ממונפים בבלונים ריקים ונוטים להתפוצץ.
    ובטח ובטח לא לחזור לקולוניאליזם של פעם – בעזרת ריקון אוצרות טבע של מדינה עניה והשארתה עניה ,[כדי שלא תלמד לדרוש- ותרצה פתאום ליצור מדענים ומהנדסים שיטפלו לבד באוצרות הטבע שלהם,] – למען מסחר בסחורות עתידיות ועידוד המשחק הציני בבורסות העולם.
    במקום זה ראוי לתכנן אסטרטגיה של שיתוף פעולה בהיקף עולמי,של קבוצות של אומות הדואגות ללמד את תושבי האומות האחרות על פני כל הכדור,לצרוך נכון מוצרים שהם למדו ליצרם .
    יש כל כך הרבה מובטלים ,בכל המקצועות,שיכולים להדריך היום בכל העולם, ולהפחית מעט את הבורות ולהקנות משהו מטעמו של תפוח עץ הדעת להרבה אוכלוסיות רעבות לידע שיציל אותם מבורות ועוני.
    נכון התמימות שלהם תפחת אבל הם יתקרבו למא ה-21 לא רק דרך סרטים הוליבודיים.

    ודרך אגב הרעיון של שיווק חברתי אינו חדש . בצורתו הצינית הוא מנוצל על ידי כל
    סוחר סמים מתחיל – בחלוקה חופשית של הסם עד שהמתמכרים הופכים לצרכנים שמבטיחים הכנסה שוטפת.
    גם פרס טבע את האימרה "נייצא ונחיה" כשהבין שהשיווק של מה שאנחנו מייצרים הוא המנוע העיקרי של הכלכלה.

    רק כך יורחב הייצור, הפעם על פני כל הכדור – ולא רק במקום שליזם טייקון פרטי
    כדאי להשקיע את הכספים,שלווה, שאינם שלו [ובשעת משבר גם אינו רוצה להחזירם.]
    ואז בעוד שנתיים שלוש יהיה יותר כסף ביידי האנשים, יקנו יותר, והשוק יתאושש.

    סליחה על האורך זה שכב אצלי כבר יותר מדי הרבה זמן.

  9. benziv הגיב:

    תודה.
    1. נהניתי במיוחד מהשיחה עם מינצברג. אני מאד מסכימה עם הדברים.
    2. אני מאמינה שזה נכון גם ליועצים ארגוניים. יש יועצים שנולדו יועצים ואף פעם לא חוו את המשמעות של חיים בתוך ארגון, כולל, מפגש עם מנהלים בכירים וזוטרים, תחרות עם עמיתים, הפליה על רקע שונה: מגדר, דת, עדה – בתוך ארגונים, כניסה לתפקיד, קידום, פיטורין/התפטרות ועוד.
    לסטודנטים שלי אני תמיד ממליצה: לכו לעבוד בתוך ארגון ורק אחר כך, בליווי סופרויז'ן מתאים, לכו על יעוץ למנהלים ואחרים החיים בתוך ארגונים.

    3. וסתם בדיקה: ראיתי שאני האישה היחידה שמתייחסת כאן לדברים (לפחות עד כה). אני מניחה שזה המצב גם בפוסטים האחרים שלך (לא ערכתי בדיקה מסודרת). 4. אני תמהה: האם זה לא מעניין? היש לזה משמעות?.

  10. […] להכשיר את אלה המתכוונים לעסוק בו. כאן סטיוארט מצטרף לקולות ההולכים וגוברים בחודשים האחרונים וקוראים לרויזיה עמוקה ושורשית בתפיסת […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: