גרפים ונתונים במצגות

סת' גודין פרסם בבלוגו שני פוסטים טובים על שילוב גרפים במצגות. הראשון עוסק בהבדל בין גרף "עוגה" וגרף "עמודות". השני מציג שלושה חוקים לשילוב נכון של נתונים במצגת.

אם כבר עוסקים בגרפים ובמצגות אי אפשר שלא להזכיר את הגורו של התחום, פרופ' אדוארד טאפטי, וכאן אפשר לראות דוגמה לחשיבה (המקורית והמעניינת) שלו בנושא.

4 תגובות על גרפים ונתונים במצגות

  1. מאת Idan Bchor:

    העיסוק בגרפים ונתונים במצגות אכן ראוי לדיון וריענון מאסיבי, אבל… לצערי, בשני המקרים (גודין, טאפט) מדובר לטעמי בפשטנות, ובמקרה של גודין אף בחוסר מקצועיות משווע.

    אתחיל דוקא בהסכמות:
    השאלה המרכזית במצגת היא "מה אתה רוצה להגיד" (בעברית: "מה הסיפור שלך"), כמובן תוך התיחסות לקהל ולסיטואציה. רק אחרי שהחלטת "מה" מופיעה שאלת ה-"איך".

    בהקשר זה – ההבדל בין גרפי "עוגה" (Pie) ל-"עמודות" (Bars), אינו רק במופע הגרפי כי אם במהות הבסיסית: גרף PIE מציג חלוקה של המכלול לנתחים (Shares) – ומכאן שמהותו הוא יחסי הכוחות בין הנתחים השונים, בעוד גרף BAR מאפשר הצגת נתונים על ציר הזמן (בשילוב אפשרי של יחסי כוחות פנימיים).
    במילים אחרות, ניתן לומר שגרפי PIE הם "סטאטיים" ומראים תמונת מצב כמותית ברגע נתון, בעוד BARS הם דינאמיים יותר ומאפשרים מבט על תהליכים ומגמות. יתירה מזו – שימוש מתוחכם ב-Bars מאפשר לבטא את הדינאמיות של יחסי כוחות על ציר הזמן.
    מכאן ש"הפסילה" הגורפת של גרפי BAR במצגות הינה מוזרה, בלשון המעטה.

    הדוגמה שמביא גודין לגרף ה-Bar הינה דוגמה לבחירה שוגיה של מתודת הצגת הנתונים – טעות קלאסית של מי שאינם מיומנים בהצגת נתונים "מורכבים":
    בדוגמה מוצגות 6 קבוצות לפי סוגים כאשר כל סוג מופיע ב-3 עמודות עם צבע שונה (שנה שעברה, השנה, שנה הבאה), בעוד שהמתודה הנכונה יותר הינה להציג 3 קבוצות של זמנים כנ"ל כשבכל קבוצה מופיעות 6 עמודות של הסוגים השונים. בחירת המתודה היא כידוע בידי המשתמש – ואז למה "להאשים" את התוכנה?

    באשר ל- 3 העקרונות שמציע גודין בבלוג השני:
    העקרון של "סיפור אחד" נכון תמיד, העקרון של "ללא גרפי עמודות" הינו כאמור מוזר ושגוי לטעמי, ואילו עקרון "התנועה" (Motion) נכון במהותו אך מביך בהסבר של גודין כיצד לעשות זאת – באמצעות שתי שקופיות עוקבות… האם אלוף הפרזנטציות לא מכיר את פונקציית "ההנפשה" (Animation) הבסיסית אשר עושה זאת באופן פשוט, חסכוני ואלגנטי הרבה יותר?

    לדוגמה של פרופ' טאפט:
    קצת קשה לראות את 6 שקופיות המקור בהם הוא משתמש להדגמת הפרזנטציה בפאואר-פוינט, ולפיכך לא ברור מדוע נעשה בהן במתודות הצגה שונות לחלוטין זו מזו – חוסר אחידות אשר אכן הופכך את המעקב אחרי המצגת למבלבל ולא נוח.
    עם זאת, אין כל בעיה להציג את המתודה שמציע טאפט באמצעות סידרה של גרפי עמודות המסודרים זה תחת זה (למעשה זה מה שהוא מציג, רק ללא העמודות עצמן…).
    שוב – לטעמי יש כאן בלבול בין בחירת המתודה הנכונה להצגת הנתונים לבין הכלי עצמו, שמאפשר הצגה בכל מתודה שנבחר.

    כמו שצביקה שמע ממני כבר כמה פעמים… – להאשים את פאואר-פוינט באיכות המצגות דומה להאשמת וורדפרס באיכות הבלוגים בשכונה שלנו והאשמת WORD באיכות המאמרים והספרים המגיעים אלינו…
    כלומר – הבעייה אינה הכלי (אותו ניתן תמיד לשכלל ולשפר) אלא אופן השימוש בו.

    וכדי לסיים בהסכמות חיוביות:
    אני מסכים לחלוטין שאחד מהחטאים הבסיסיים במצגות פאואר-פוינט הוא השימוש המופרז ב"תבניות" – הן בתבניות גרפיות אותן מציעה התוכנה והן בתבניות הקיימות בארגונים, הזוכות לשיכפולים אינסופיים ("ככה מציגים אצלנו") ולמוטציות מזעזעות. וזה כבר עניין לפוסט בפני עצמו…

    *** בונוס למיטיבי לכת ***
    לכל מי שמתפעל ממצגות מבוססות Keynote (לדוגמה: המצגות המצויינות של גר ריינולדס) ומשתמש בהן כדי לנגח את פאואר-פוינט:
    כדאי לזכור כי משתמשי Keynote באים ברובם המוחלט מעולם המקינטוש (כמו ריינולדס עצמו), ולפיכך הם מגיעים עם תודעה מפותחת הרבה יותר מהממוצע בכל הנוגע לעיצוב (Design) במשמעותו הרחבה והכוללת – איך בונים מסרים ואיך מבטאים אותם באופן גרפי. תנו לריינולדס מטלה להכין מצגת בפאואר-פויט – הוא יקלל אתכם, אבל יחזור עם מצגת משובחת. שוב, זה לא רק הכלי, אלא המשתמש.

  2. מאת Zvika Roll:

    עידן יקירי, תגובה ארוכה מחייבת תגובת נגד ארוכה…
    בלי לכנס לעומק ההמלצות של גודין (שאת חלקן גם אני רואה כ"מוזרות") עדין יש מסר אחד שעומד מאחורי הפוסטים שלו כמו גם העבודות היותר מעמיקות של טפטי. הסוגיה המרכזית בהצגת נתונים במצגות לא קשורה כל כך לסוג הגרף כמו לשאלת עומס המידע. אני מוצא את עצמי כמעט כמטיף בשער שחוזר וצועק את אותו מסר שוב ושוב: less is more. במקום "לזרוק" את הנתונים לפורמט גרפי כלשהו ואח"כ לעמוד בזמן הפרזנטציה מול בליל מספרים ועמודות / פלחים, רוב העבודה צריכה להיות בזמן ההכנה והשאלה היא לא מה אני מראה אלא מה אני רוצה להגיד. האומנות היא להפוך את המיספרים לסיפור. הייצוג הגרפי צריך לבטא את "הסיפור" הזה כך שבמבט מהיר ותוך 2-3 שניות הוא יהיה ברור וזכיר. כל השאר – לא צריך להופיע בשקף.

    לגבי מלחמת keynote מול powerpoint אני עדין חושב שבמבנה הבסיסי של powerpoint המבוסס על תבניות שכוללות כותרת ובולטים טמון חלק גדול מהחינוך הקלוקל של דור שלם של משתמשים, שככה התרגלו להתיחס למצגת (וזה עוד לפני שאני מזכיר את פונט ברירת המחדל האומלל של powerpoint). אני יודע שגם אתה יודע ששקף צריכים להתחיל לבנות בעזרת נייר ועפרון ולא במחשב, וכשכבר מגיעים למחשב צריך להתחיל ממסך ריק ללא תבניות.

    אני מסכים אינטואיטיבית עם האבחנה שלך שמשתמשי מק נוטים יותר להיות בעלי "אורינות עיצובית" כללית מה שבהחלט יעזור בהכנת מצגות. אם אתה מגיע עם חינוך עיצובי טוב אתה תתגבר על מכשלות powerpoint. כשמנקים ממנו את ברירות המחדל הוא בסך הכל כלי מצוין, אבל תחשוב על הדרך שצריך לעבור כדי להתחיל להבין את בעיות ברירות המחדל…

  3. מאת גבי דרורי:

    בחצי ויכוח, [ וביותר הסכמה] אני נוטה יותר להסכים עם צביקה.
    בנוסף,אני גם יודע גם שקיים הבדל מהותי בין המצגות שאנחנו רוצים
    שיבינו בלי מרצה ובין אלו שמלוות את ההרצאה.[בררוור].
    בהרצאה,מינימום גרויים שיאפשר קליטה מהירה ולא יפריע
    להקשיב למרצה הוא הגורם המוביל.
    אני חושב ששאלת התבנית היום תיפתר רק כשמדעני המוח יגלו לנו ,
    אחרי מחקר,שיכלול גם הבדלים בין נשים וגברים,
    מה יוצר גרוי אפקטיבי יותר ומה פחות. היום יש רק מחקרים
    של פס' קוגנטיבית-[שנכשלה בהסרת השילוט באיילון],ועדיין
    האינטואיציות של המרצים הן המובילות- למזלנו כשהן באות
    יחד עם שכל ישר ומעט ידע של מומחיםבפסיכולוגיה של התפיסה

  4. מאת Idan Bchor:

    צביקה יקירי,
    כידוע אנו מסכימים ב- 92% מהנושאים, כשהיתרה נועדה להשאיר את האש דולקת ולשמור שאף אחד לא יהפוך למיותר במערכת.

    אין ספק שיש הרבה מה לשפר בפאואר-פוינט, אבל דומני ששנינו מסכימים כי התקלה הבסיסית היא האופן בו אנשים מכירים את עולם המצגות כצופים ומשתתפים, וחשוב מכך האופן בו הם ניגשים אליו כמציגים – ובמילים פשוטות: חינוך, לימוד ותירגול.

    רוב המשתמשים, לצערנו, פוגשים את התחום "בזמן אמת" ושמחים לגלות שיש בארגון כמה "תבניות" ומצגות קודמות – וכל שנשאר הוא לשכפל את זה ו/או ליצור מוטציות כאלו ואחרות… שלא לדבר על הסדנאות המופלאות העוסקות ב"כלים מתקדמים להוספת קליפ-ארטס" ושאר ביטס אנד בייטס, אבל רק לעיתים נדירות עוסקות בשאלה הבסיסית: מה הסיפור שלך – ואיך מעבירים אותו.

    על זאת ועוד – בקורס PRESENT PERFECT אותו נשיק לציבור בקרוב…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: