שם המשחק: פירגון

ליאור הזמין אותי למסיבת פריגון. פעם ראשונה שמזמינים החברים מהשכונה אז לא נעים וחייבים להגיע. לא יודע איך מתלבשים או מתנהגים במסיבות האלה אבל הנושא נחמד – פירגון. אוי אוי אוי אומר הצד הפולני שבי (בכולנו יש צד כזה, ללא קשר למוצא כמובן) לעומת זאת הצד הצרפתי (המפוברק לחלוטין) מיד קופץ בשמחה. הכללים פשוטים: מוצאים 5 אנשים (או חיות אחרות) שרוצים לפרגן להם, ואח"כ מזמינים עוד 5 חברים למסיבה.

החכמה היא לא לפרגן לאנשים שבלאו הכי אני פוגש על בסיס שוטף, או כאלה שאני יכול להרים להם טלפון ולהגיד מילה טובה או לא טובה. אז למי מפרגנים? הנה הזוכים:

עסקי: קבוצת שטראוס זוכה לפירגון על הרבה אומץ ונחישות ביישום אסטרטגית הגלובליזציה שלה. בנוף הניהול הישראלי כבר שנים ששטראוס בולטת כקבוצה "מליגה אחרת". שיטתית, מנוהלת, מנומקת, נחושה ואנושית. שטראוס  היא הטבע החדשה של התעשיה הישראלית. עוד תראו. ולראיה, בספרו האחרון סת' גודין מקדיש פירגון ענק משלו למקס ברנר "שלנו":

In the heart of the newly hip Union Square neighborhood in New York City is a brand-new landmark: Max Brenner [Chocolate by the Bald Man]. Max (I’m told that's not his real name) purportedly runs a chain of incredibly expensive chocolate cafés based in Australia. He’s got almost a dozen shops there, with other outlets in Israel, Singapore, and the Philippines. The chain is profitable and growing fast.

This is the place to come if you want to order the Warm Chocolate Soup, which comes with crunch chocolate waffle balls, strawberries, and marshmallows and costs ten dollars. Or, for the ambitious, The Chocolate Mess, which is a warm chocolate cake eaten with spatulas straight from the pan, with a mountain of whipped cream, ice cream scoops, chocolate chunks, toffee cream, warm chocolate sauce, and possibly, toffee bananas. It’s $12.75 for one person or $37 for four.

Max’s is packed, with lines of up to thirty minutes for a table. And most tables are filled with adults, not kids.

Just down the street from a Max’s, you’ll find the much more reasonably priced Sundaes and Cones ice cream shop, which is pretty much empty.

Why?

If I want something ordinary, then it better be cheap. I can get cheap and ordinary by the gallon at Costco. On the other hand, today’s spoiled consumer is willing to pay almost anything for the exclusive, the noteworthy, and the indulgent.

Sundaes and Cones isn’t cheap and it isn’t expensive. The ice cream is delicious, but not revolutionary. They sell a good ice cream cone at a fair price. And that’s no longer enough.

אישי: ענת קורת, חברה, שכנה, ובכלל אחת עם ראש טוב עשתה את המפנה שלה השנה. סיום של מסע אישי ארוך של למידה ושינוי קריירה הסתיים בספר חדש  ומרתק שיצא לפני חודש וכבר עושה סימנים של הצלחה גדולה בקרב קהלי היעד הרלוונטיים שלו. עוד הוכחה לזה שמי שמתמקד ויש לו מה להגיד…בסוף יקשיבו לו. בזכות ענת גיליתי בגיל מאוחר יחסית שהפרעת קשב היא לא מחלה אלא תכונה. (גם לסת' גודין מהפסקה הקודמת יש את התכונה הזו).

מקצועי: לפרגן לעמיתים?  מבין אלה שאני מכיר יש כמה שהם כבוד למקצוע. אחד מהם הוא אבי שחף. אני מכיר אותו אישית כבר משהו כמו 20 שנה. למעשה אבי, בתפקיד קודם שעשה בשנות ה- 80 של המאה שעברה נתן לי את אחת הבמות הראשונות להנחייה וליעוץ. אחר כך (גם הוא) פרש ויצא לקריירה עצמאית כיועץ. מקצועי, מעמיק, ישר, וגם השוער של איפ"א, שזה תפקיד מתסכל אבל מה זה חשוב. מרוב צניעות אין לי לינק שאני יכול לשים פה.

 הנאה: השבוע עולם המוסיקה הישראלי פירגן לקלפטר, שבשבילי (למרות התנגדויותיו הגלויות) ישאר תמיד צ'רצ'יל. הוענק לו פרס על מפעל חיים מטעם אקו"ם. אני מנצל את צרוף המקרים הזה כדי להצטרף בשמחה. לא מקורי אבל עדין שווה. הקריירה שלי כגיטריסט נקטעה בדמי ימיה, קצת אחרי הצבא. נשארו ממנה כמה זכרונות (גיטרות חבויות בפינות שונות בבית, כולל פנדר סטרטוקסטר מודל 76) וכמה ג'ם סשנים בלוזיים בהם אני מתפרע כמה פעמים בשנה. בפעם הראשונה ששמעתי את הגיטרה ההנדריקסית של צ'רצ'יל צובטת ומייבבת לאורך השירים המדהימים של "אחרית הימים", עם השיא האקוסטי ב"עץ הוא גבוה" אמרתי לעצמי – "כזה אני רוצה להיות". בקיצור קלפטר היה אחד מגיבורי נעורי. בתחילת שנות ה -80 עוד חשבתי שאולי יצמח ממנו קלפטון מקומי. לא יצא. קריירה היא לא רק ענין של כשרון כמו שאנחנו כבר יודעים. נשארו שירים מקסימים, תמימות, וכשרון לגעת בגיטרה עם הלב. יש אצלינו נגנים טכניים ממנו, מהירים יותר ומלוטשים יותר, אבל אין עוד צ'רצ'יל. למרות שלא ניגן בלוז, חייו הם יצירת בלוז שאני מקווה שעוד לא ניגנה את האקורד האחרון.

מהעולם: אני רואה מעט טלביזיה. בעיקר HBO ולכן אני מאוד שמח שצמחה אצלנו בחצר, ממש מתחת לברז המטפטף הסדרה הנפלאה הזו. כמו שאומרים ידידי הפסיכולוגים, הטיפול הצליח.

ובהזדמנות חגיגית זו אני גאה להעביר את השרביט לידידי המרושתים: עידן בכור, אתי בן זיו, יגאל חמיש, שוקי כץ, וג'ינג'ר.

 

4 Responses to שם המשחק: פירגון

  1. benziv הגיב:

    בינתיים אני חושבת…

  2. שושי הגיב:

    מאז הסכסוך בעלית קופי אני תופסת מרחק ממוצרי התשלובת (פרט למוצר אחד בהם הם מונופול, לצערי).

  3. לפרגן להמשיך לפרגן…

    ליאור, שפגשתי בבלוגפרנס 2007, 'שם' את הפרגון – ביטוי שלא סתם אינו בעברית במקורו – 'על המפה'. אלי זה הגיע דרך עמית וידיד, צביקה רול, שפרגן לי בכך שהזמין אותי לפרגן הלאה. אני אוהב את זה, כי אני אוהב לפר…

  4. שוקי הגיב:

    הי צביקה…הייתי קצת עסוק בשבועיים האחרונים , למעשה השלושה, אימי בת ה 87 עברה ניתוח גב בהרצליה מדיקל סנטר והוסיפה לי לרשימת המפורגנים כמות נכבדה של מועמדים פוטנציאליים. מבטיח להרים את הכפפה ולהצטרף למסיבה שלך. אלבש מכנסיים קצרים טי שירט וסנדלים אבל אביא קוסקוס. ארים את הכפפה בהחלט בבלוג שלי לצד הפוסט החדש שאני כותב….,כשהיזם הישראלי פוגש את הפלגמט הפולני"….

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: