אולי העצומה הזו תשפיע

 אוטופיה:

קביעת סדרי עדיפויות היא מיומנות שכל מנהל צריך, בטח אחד שמנהל את הארגון הזה שנקרא מדינת ישראל. מאחר ובהגדרה, משאבים הם תמיד מוגבלים, ההחלטה על הקצאתם וחלוקתם היא אחת ההחלטות הניהוליות והמנהיגותיות הקריטיות ביותר שכל מנהל מקבל. בטח המנהל של הארגון הזה שנקרא מדינת ישראל, שמשאביה מוגבלים במיוחד. 

לפי הצורה שבה הנהלה מקצה את משאביה אפשר להסיק בקלות מהו סולם הערכים שלה. למעשה, התקציב הוא אחד המסמכים המרתקים ביותר בארגון, כשקוראים אותו בקריאה אנתרופולוגית ולא כלכלית. הנהלה רצינית צריכה לשמש דוגמה אישית לצריכה נכונה, לקביעה נכונה של סדרי עדיפויות, להתנהגות ההולמת את הערכים המוצהרים שלה ואת דרישותיה מאחרים. בטח הנהלה של הארגון הזה שנקרא מדינת ישראל.

בקיצור, שבדיה.

התיאוריה:

בסוציולוגיה קיימת הבחנה בין צריכת ראווה וצריכת סטטוס. צריכת ראווה מקדמת את מעמדו של הפרט בתוך קבוצת ההתיחסות שלו, צריכת סטטוס מקדת את מעמדו בחברה כולה, כלומר משנה את הסטטוס החברתי – כלכלי שלו. צריכת ראווה היא רגעית, היא הוצאה. צריכת סטטוס היא השקעה, בעיקר השקעה לטווח ארוך. למרבה הפרדוכס, דווקא שכבות מעוטות יכולת נוהגות לצרוך צריכת ראווה, בעוד שהמעמד הבינוני (במשמעותו הסוציולוגית ולא העממית) צורך יותר צריכת סטטוס. ככל שיש יותר כסף פנוי, הדילמה בין צריכת ראווה וצריכת סטטוס פוחתת, אבל אצל מעוטי היכולת הדילמה מאוד מוחשית כי כל הוצאה תבוא על חשבון הוצאה אחרת, ואז, כשצריך להכריע, באופן מפתיע הם מכריעים בכוון הלא נכון. ענין של סדרי עדיפויות, סולם ערכים, מנטליות.

המציאות:

רק מלחשוב על החגיגות שרוחמה רוקחת עבורינו נעלם לי החשק לחגוג. חגיגות ה -60 שמארגנת לנו הממשלה הן בעצם יותר בשביל הפוליטיקאים. אני, בכל אופן, לא ממש צריך את המופעים הממלכתיים בשביל לחגוג. אם יבוא לי לחגוג אני לא צריך את הגננת רוחמה שתארגן לי את זה, ותאמינו לי, גם אתם לא.  לחשוב שמוציאים על זה מעל 100,000,000 ש"ח (ובמלים: מאה מליון), כשרק לפני חודש נלחמו פקידוני האוצר על כל שקל שאמור היה להגיע לסל התרופות. (זה לא המקום לנתח את השערוריה של ביטול הביטוחים שהציעו מכבי ושירותי בריאות כללית – שהיו הפתרון הנכון והצודק  יותר למצב). מה יכול להיות יפה יותר מזה שהמדינה ביום ההולדת ה – 60 שלה תעניק מתנה לאזרחיה? במקום לבזבז את הכסף על "חגיגות" עדיף להעביר אותו לסל התרופות. לא שזה יפתור את הבעיה. העלות האמיתית של סל תרופות מלא וראוי היא מעל מיליארד שקל לשנה, רחוק מאוד מה- 450 מליון שבקושי הצליחו להשיג עבור הסל בפועל. עדין, תוספת של 25% היא גם משהו. תחשבו בהגיון, מה יותר חשוב? להציל חיים של כמה מאות אנשים או לשרוף את הכסף על כמה אירועים שכל אחד שחי כאן כבר יכול לנחש איך הם יראו?

אני בחרתי בתרופות. גם אתם יכולים להשפיע, כאן.

הסוף

משום מה נדמה לי שבסוף בכל זאת יהיו חגיגות. ענין של סדרי עדיפויות, ערכים, מנטליות. 

3 Responses to אולי העצומה הזו תשפיע

  1. יגאל הגיב:

    אני בספק אם אותם מאה מיליון הם מה שיציל את סל התרופות של מדינת ישראל, בטח לא לאורך זמן.
    אני כן חושב שמדינת ישראל, צריכה לחגוג 60 שנה להיווסדה, לא רק בגלל שזה ממש לא ברור מאליו שאנחנו עדיין פה, לא רק בגלל שהשנים האחרונות העמידו מחדש למבחן את החוסן הישראלי, את האידיאולוגיה, הפטריוטיות, אהבת הארץ, ובסופו של דבר גם את הכלכלה שלמרות הכל וכאילו בהתעלמות מוחלטת מכל נביאי הזעם למיניהם ממשיכה לטפס כאילו היא לא שמה לב באיזה מדינה היא נמצאת.
    הייתי מצפה שבקושי נשרוד פה, שחצי מהעם יברח רק מהפחד, והחצי השני יחייה במקלטים. 60 שנה אנחנו פה, והספקנו לעשות בית ספר לעולם שלם שעומד ומשתאה מול הקטנה והחצופה הזאת, שמפגיזים אותה והיא מקימה מעצמת היי-טק, שעוברת מלחמה קשה ובאותו הזמן הבורסה שלה עולה ועולה..
    אני רוצה לחגוג 60 שנה לעצמאות של מדינת ישראל, לא רק בשבילי, לא רק בגלל שאני גאה במי אני ומאיפה באתי, אלא בשביל להראות לכל העולם שאנחנו פה ונישאר פה לעוד הרבה מאוד זמן.

  2. שאול הגיב:

    ואני בספק אם ארגון מלמעלה של חגיגות העצמאות בהשקעה כל כך עתירת משאבים הוא זה שיגרום לאזרחי המדינה לשעוט לרחובות ולאת במחול, כמו ביום הכרזת המדינה.
    אפשר וכדאי וצריך לשמוח ביום עצמאותה של מדינתנו, אבל כדי שהשמחה תצא מליבו של העם אנחנו צריכים סיבות טובות לכך, וכרגע מה שמקרין עלינו מלמעלה, לא כל כך נותן לנו סיבות כאלה.
    אז שיהיה לנו חג שמח!

  3. גבי דרורי הגיב:

    כמוני כמוך,ואף חתמתי.
    קראתי גם על הרוקח שריקי בקופ"ח המאוחדת.
    קראתי גם על הכלכלה הרוסית של הנשיא-ר"מ ובעתיד שוב נשיא.
    חשבתי על שר האוצרשניהל את הקופה שלנו, שהודח
    ונמצא בהליכים ועדיין מופיע בכנסת.
    קראתי שוב על ביבי שמוציא 131 אלף,בליווית אשתו,בתקופת המלחמה.
    בלי שלמד כלום מעיסקי המתנות והאריזות.
    ואני חושב שאותה גברת כוחנית שעלת ממעמד של מנהלת לשכה
    למעמד של שרה,איבדה את הרגישות .
    כך שעקרון קביעת סדרי העדיפות עליו דיברת ,
    כלל לא מגיע ,כנראה,לדרגת סף המודעות שלה.
    הרי קשה מאוד להאמין שרבע העם על סף העוני ,
    [החרדים מבחירה,וזה עוזר להם גם לסחוט את הקופה הציבורית]
    חצי מהעובדים עם שכר מינימום -אז "אם אין לחם שיאכלו עוגות",
    חסרים בתי חולים ,הכבישים על הפנים החינוך בפיגור עמוק
    הצבא לא מסתדר עם הקסאמים……….
    [ ואני לא סתם מרואי השחורות,אצלנו עוד לא הכינו אזרחות שניה
    ועדיין אין בריחת מוחות,אולי אין מוח]

    אז למה לא לתת לעם קצת לשכוח ולהנות,לפחות לחצי או שליש שעדיין יכולים.

    גם אני חושב שהעצומה לא תעזור.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: