אובדי הוראה

לא, הכותרת אינה טעות. ככה אני מעדיף להתייחס למורים. את המושג שאלתי מרוני אבירם, מנושאי דגל הפוסטמודרניזם בחינוך. ערב המילניום התארחתי יחד איתו בתוכנית טלביזיה שעסקה באלף הבא. הוא דיבר שם על חינוך, אני על ניהול. במונית הבייתה דיברנו בעיקר על חינוך. באותן שנים לימדתי במכללת בית ברל והוא לימד באוניברסיטת בן גוריון. סיפרתי לו על ההחלטה שקיבלתי – להפסיק לעבוד עם מערכת החינוך כיועץ. לא מצאתי טעם להמשיך לעבוד עם מערכת שידעתי בודאות שאינה יכולה להשתנות ללא שינוי עמוק שאיש לא מוכן לעשות. הוא הבין אותי, אפילו הסכים.

אני יודע שאני עושה עוול לאלפי מורים ראויים, טובים ואפילו מצוינים, מורים שעובדים בתנאים פיזיים ואנושיים בלתי אפשריים, אבל הטבלה לא משקרת והנתונים לא משאירים מקום לאמפתיה בליבי. מערכת החינוך שלנו קרסה. אפשר לראות את זה בכל מדד השוואתי שתבחרו. במבחנים בין לאומיים אנחנו הולכים ומתדרדרים משנה לשנה. מי שיש לו ילד במערכת החינוך לא צריך את המבחנים האלה כדי לדעת את חומרת המצב, את התדלדלות תוכנית הלימודים ואיכות ההוראה. בתי הספר אליהם אנו שולחים את ילדינו (בימים בהם אין שביתה) הפכו למקום לא רלוונטי, לא ראוי ולא אפקטיבי. את הבגרות הם ישיגו בעזרת ההורים או כספי ההורים. 40% מתלמידי ישראל נעזרים במורים פרטיים. בלעדיהם נתוני "ההצלחה" בבגרות היו עגומים הרבה יותר, למרות הורדה עקבית של סף הדרישות ורמת המבחנים בשני העשורים האחרונים. מערכת החינוך מרמה את לקוחותיה ומציגה נתונים מעוותים. אותם 50% פחות או יותר של זכאי בגרות הם לא 50% כי הנתון מתיחס לאחוז מקרב הניגשים ולא מקרב השנתון, וכולל בנוסף לכך גם זכאות לבחינות בגרות שאינן מוכרות על ידי האוניברסיטאות (פחות מ- 4 יחידות באנגלית ופחות מ – 3 יחידות במתמטיקה). בשיקלול כל הנתונים (כולל תרומת החינוך האפור והשחור) המערכת לא מצליחה לייצר תוצאות העולות על התוצאות מלפני שלושה עשורים, היא רק מטפלת בנתונים טיפול קוסמטי. די בעובדה זו כדי להקים ועדת חקירה ממלכתית לבחינת הכשל המתמשך של מערכת החינוך הישראלית. הבעיה של מערכת החינוך אינה בעיה של מערכת החינוך אלא בעיה של כולנו, כי המערכת הזו קובעת מה יהיה התל"ג שלנו בעוד 20 שנים, כי מי שלא מתיחס למבחני פיזה בהווה יצטרך לרדת ברמת החיים שלו בעתיד, כי הדור הגדל כאן בלי מספיק ידע באנגלית ובמתמטיקה לא יהיה חלק מכלכלת העולם, אלא רק חלק מכלכלת העולם השלישי.

לפני מספר ימים התקשרה אלי ידידה שמועסקת כיועצת במטה משרד החינוך כדי להתיעץ באופן לא פורמלי לגבי מהלך כלשהו שהנהלת המשרד רוצה לנקוט. הסכמנו שנינו שלא זה המהלך הנדרש, אבל בכל זאת יעשו אותו כי את זה הם יכולים לעשות, את מה שצריך לעשות הם לא יכולים לעשות מסיבות רבות. שמעתי את התסכול בקולה. היא יועצת צעירה ומוכשרת מאוד. אני יודע שהיא לא תשאר שם הרבה זמן. אני יודע את זה כי לפני 15 שנים אני הייתי במקום שלה וגם אני לא נשארתי.  יום אחד הפער בין מה שאתה עושה ומה שאתה מבין שצריך לעשות הופך לבלתי נסבל. אחרי היום הזה שאלה העזיבה היא רק שאלה של זמן, ולא הרבה זמן.

שביתת המורים מרגיזה אותי. למען הגילוי הנאות, אני מכיר את הנושא מקרוב כי אני נשוי למורה. היא מרגיזה אותי כי היא נכונה וצודקת, ומוטעית ומעוותת באותה מידה. היא נכונה וצודקת כי שכר המורים הוא ביזיון, ותנאי עבודתם הם ביזיון. היא מוטעית ומעוותת כי למורים, שלא באשמתם, לא מגיע יותר. השביתה מובלת על ידי אחד הארגונים המסוכנים ביותר למערכת החינוך – הסתדרות המורים (טוב, לא הסתדרות המורים אלא ארגון המורים העל יסודיים, אבל לצורך הענין אין הבדל גדול ביניהם). הסתדרויות המורים מונעות את המהלך הטבעי המתבקש להתחלת מסע ההצלה של מערכת החינוך – התאמת השכר לביצועים. 

 שני טיעונים שורבבו לשביתה כדי לייצר לה לגיטימציה רבה יותר ושניהם לא נכונים. הטענה הראשונה היא שתוספת השכר תמשוך עובדים איכותיים יותר להוראה. נראה לכם? האם מי שלא מוכן לעבוד תמורת 4000 ש"ח לחודש יהיה מוכן לעבוד תמורת 5000 ש"ח? 6000 ש"ח? (שזו תוספת של 50%, שאפילו לשובתים נראית דמיונית). ומה אופק הקריירה שמערכת החינוך מציעה לו? התחרות אינה על בוגרי תנ"ך וספרות, התחרות היא על בוגרי מחשבים, מתמטיקה, פיזיקה, כימיה ואנגלית שיכולים להרוויח מאות אחוזים יותר בכל ארגון אליו יפנו, ואם לא מיד בהתחלה אז תוך כמה שנים. יש להם לאן לשאוף גם מקצועית וגם כלכלית. שתי אופציות שמערכת החינוך לא תוכל להציע להם גם אם כל תביעות השובתים היו נענות. ונניח שתוספת השכר אכן תמשוך אנשים מוכשרים. כמה אנשים תקלוט מערכת החינוך בשנה? כמה שנים יעברו את שכניסתם תייצר השפעה? ומה עם כל המורים ברמה הנמוכה שהמערכת קלטה בשנים האחרונות? הם יפסיקו ללמד פתאום לאחר השביתה? האם ארגוני המורים מוכנים לקדם הפסקת עבודה של מורים לא מתאימים?

הטענה השניה כורכת את הקטנת הכיתות כדרישה עקרונית של השובתים. כמובן שגודל הכיתה בישראל הוא בלתי אפשרי. אי אפשר ללמד 40 ילדים בכיתה. אבל מה הם דורשים? להפחית את מספר התלמידים לגודל הראוי של 20 תלמידים? לא ולא, הם יסתפקו ב – 35 תלמידים בכיתה, שגם זה מספר לא אפשרי ולא אנושי, אבל גם זה לא יקרה כי הדרישה הזו היא רק "עז" שהוכנסה לצרכי משא ומתן והוספת "ערך חינוכי" לשביתה כדי שלא תמוצב בלעדית סביב נושא שכר המורים. טריק רדוד של יחצ"נים או "יועצי משברים" שמקיפים את מר ארז מכל עבר.

לו המורים היו רוצים ברפרומה אמיתית היה עליהם לדרוש לפתוח את כל הסכמי השכר ולעבור למודל תגמול המותנה בביצועים, היה עליהם לדרוש את הפחתת מספר התלמידים בכיתה ב- 50%, היה עליהם להזמין פיקוח חיצוני ואמין על ידי רשות הערכת איכות הוראה עצמאית ולא להמשיך את הפיאסקו של המיצ"ב. אבל הם לא ביקשו את כל אלה, כי המורים הם עדר של בינוניות המובל על ידי הנהגה צינית ששייכת למאה אחרת.

בכל מקרה בקרוב מאוד השביתה תסתיים, כי ככה עובדת הדינמיקה של שביתות. לצערי הבעיות של מערכת החינוך, ישארו איתנו עוד זמן רב אחרי שנשכח את השביתה הכל כך צודקת אנושית – ומוטעית מערכתית, הזו.

12 Responses to אובדי הוראה

  1. גבי דרורי הגיב:

    צביקה,לצערי ולצערם של כל ישראל אתה צודק באבחון ובאבחנות. הבעיה היא בהמלצות.
    צבילי ירדני ז"ל יועץ כמונו רק שהתמחה במשרד יותר פוליטי – משרד הפנים,נהג לומר:
    "מנהל חי בעולם בו עלינו להתחשב בעקומת גאוס,כלומר מנהלים בינוניים צריכים להוציא מעובדים בינוניים אתמקסימום ביצועי המצויינות" כיוון שיש בזה מעט מין החלום, זה מצדיק מיון ,התאמה והצבה של עובדים ,אבל בעיקר של מנהלים לתפקידיהם.

    מערכת החינוך שלנו ,זו ששללנו ממנה את היכולת להוציא מהכיתות, ילדים מוגבלים או ילדים עם הפרעות התנהגות,על פי חוק חינוך חובה .

    ולגבי המורים[איפה חלק מהם נמצאים בעקומת גאוס] גם מה שאתה ציינת בעדינות ובין השורות.וכעובדה , בשנים מסויימות כל מי שרצה חופשות ותכנון הלידות ולהיות בצהריים בבית…וגם לא עבר את מבחני המיון לאוניברסיטה, ואני מקצין לשם הוויכוח,הלך להוראה.
    כי הסמינרים להוראה קיבלו אותם ללא המכשולים הגבוהים שהוצבו אז בכניסה לאוניברסיטאות.

    מערכת חינוך כזו מתקשה להתמודד בכל צורה של מדידה אובייקטיבית שבאה מתחום האנשים הרציונאליים בעלי ערכים אוניברסאליים ולא פרטיקולריים.

    ,אני מסתובב עם טראומה" של מפגש עם מורות מהחינוך הממלכתי דתי , בימי ההערכות של חדר המורים של בית הספר,בסוף אוגוסט ,לפני כעשרים שנה,מנהל התיכון שלי בבני ברק,אז כבר מפקח ,ביקש ממני-כי גדלתי במערכת,לעבוד על : "תעודת הזהות" של בית הספר.

    קיבלתי חדר נשי ,עם מנהל ומורה להתעמלות שהיה גם הכולבוייניק והסבל.
    המורות כולן עסקו באיזו סריגה,[ מכיפות ועד סוודרים] , עטים ונייר, הכולבוייניק
    נשלח להביא.
    באחד מתרגילי התקשורת שדרש חישוב חשבוני ברמה של כיתה ג',המורה לחשבון לא הצליחה לחשבו.והיו עוד קוריוזים כאלה,אני רק מתבייש לספרם.[המורים שלי ,באותו חינוך ממלכתי דתי לא היו כלים כה ריקים].

    תוסיף לזה מתמקחי משרד אוצר שמשדרים "בעל המאה הוא בעל הדעה" ומתחילים להבין בחינוך יותר מאנשי חינוך . וגם טועים לחשוב שלא הקצה הימני של עקומת גאוס הוא זה שמקשיב להם וקובע את מה שיכתב בעיתונים ויאמר ויראה בתקשורת ,והם מעיזים למרוח אותנו בסיסמאות כאילו אנחנו עם לא איטליגנטי. ומשחקים עם המורים,בטכניקות של משא ומתן של פחות משוק[אפילו לא ניפגש באמצע]

    וכאן שוב אני מסכים אתך- זה יגמר וישאר אותו דבר , כי הכול אצלינו שטחי ,ומהיד לפה.

  2. shukikatz הגיב:

    לפני 400 שנה ,בעיר פיזה שבאיטליה נולד גלילאו גלילי אחד המדענים הגדולים בהסטוריה…העולם היה שונה מאד מהעולם שאנו מכירים היום.בני האדם ידעו אז רק מעט על כדור הארץ ועל החלל….
    כך במילים אלה מתחיל הספר שאנו קוראים באזני עילי בן ה 6 ערב ערב. על שאלות, על חקירה, על סקרנות ועל אי קבלת אמת רק משום שכולם חושבים שזאת האמת. עילי בן 6 בדיוק .והשבוע עת נסע על הרולר בליידס שלו בגינת דובנוב ואמרתי לו ….סע מסביב ואני אחצה את הדשא ונפגש – ענה לי …אז אני כדור הארץ ואתה קו המשווה…..זה לא ממני…זה מבית הספר או מאחת מתכניות הטלביזיה. הם 25 ילדים בכיתה. עם מורה חרוצה שמשקיעה בכל אחד מהם – בבי"ס גבריאלי בתל אביב. לא גאונים – רק ילדים סקרנים ומורה שהיא בסדר גמור – לא יותר מזה, ומנהלת תומכת . וגם אני למדתי בבית ספר רגיל לחלוטין. בתיכון הסיפור שונה. אנו זקוקים למורים טובים ולאו דווקא לאקדמאים מבריקים. במגזר הערבי רוב המורים אקדמאים כי ממילא לא מקבלים אותם במקומות עבודה אחרים – ורמת החינוך שם עלובה מאד – משום שהם מורים גרועים – כך אומרים הם עצמם. אנחנו זקוקים לאנשים שיודעים ואוהבים ללמד. המון חןמר נגיש מאד באינטרנט וממקורות אחרים. איך אומרים בפרזנטציה…..קמ"ח – קהל, מרצה, חומר…..
    השביתה הנוכחית נראית רע מאד כולל המנהיג הפוליטיקאי שלה.
    אני אישית הפסקתי לעבוד עם מערכת החינוך לפני כ עשרים שנה משום שלתפישתי היתה זו המערכת הדיקטטורית ביותר שהכרתי – לעין ערוך נוקשה ואכזרית יותר מצהל – וכוונתי ליחסי מנהלות מורות…..מערכת טוטאליטארית שבה למורה היחיד אין זכות למילה, לדיעה מקצועית להיות אחר/ת, לשנות ולו פסיק אחד בתכנית הלימודים. אנחנו משלמים היום את המחיר על זה . על מערכת ששרים טובים ונחשבים כזבולון המר, שולמית אלוני ויוסי שריד לא הצליחו לשנות הרבה. אני מאחל הרבה הצלחה למערכת החינוך ותובנה שהחומר חשוב אבל הבנת הנקרא חשובה יותר – ממילא לא יספיקו ללמד בכתה את החומר….שהשכר חשוב ביותר – אבל ממילא לא נצליח להכפילו, אז צריך לשנות את האוירה ולא רק את השכר. שכר המורים, אחר כך ההתיחסות למורים בתוך המערכת עצמה….על מה ואיך מודדים אותם ורק אחר כך אל תכנית הלימודים.

  3. אתייחס רק לנקודה אחת שעלתה גם בדבריך צביקה, וגם בדברי שוקי. וזו השאלה מי יוביל שינוי במערכת החינוך? ככל הנראה נותרו 2 גורמים שמסוגלים להובל שינוי במערכת החינוך: הראשונה היא קבוצה של מורים איכותיים, עם יכולות. השנייה – זו כנראה אנחנו היועצים. צביקה ואני פוגשים סטודנטים ממערכת החינוך שבאים ללמוד ייעוץ ארגוני. למה הם באים? למה הם משלמים כל כך הרבה כסף? לפי חבורת הסטודנטים שאני פוגש מזה כ-6 שנים במסגרת הקורס אותו אני מעביר – ויש בהם מנהלים ומורים ותיקים – אלו אנשים איכותיים, בעלי יכולת להוביל שינוי, לעשות הרבה, ולבוא ממקום של ראייה מערכתית. אבל מה – לא תמיד נותנים להם. לכן הם חוזרים למשבצת ממנה באו. אבל – אם יש – ובטוח יש – אנשים טובים במערכת החינוך – עלינו לעזור להם. להיות שם איתם – ובשביל הדורות הבאים. אני מקבל הרבה פניות לנסות ולהחדיר את הלמידה של הייעוץ הארגוני באופן מסיבי למערכת החינוך. נכון – צריך פרטנר חינוכי, אבל צריך גם חזון. אם יש למי מאיתנו את החזון הראוי – בואו נעשה מעשה. בואו נהיה אלו שעושים מה שביכולתם, במגרש המקצועי שלהם – על מנת לשפר, לייעל, ולתת כלים שאולי יסייעו במקצת למטרה שכולנו משוכנעים כי היא ראוייה. למען הגילוי הנאות – לאחר פרישתי למדתי, בין היתר, הוראה וניהול בתי ספר. ידעתי, ואני יודע עד היום – כי להיות מנהל בית ספר בישראל זה הדבר החיוני ביותר לעשותו. לא, לא הגעתי לשם. במגעי השונים הבנתי מהר מאוד כי עדיף לא להכניס ראש בריא למיטה חולה. לסיכום – יש המון מה לעשות, יש לנו הרבה מה לתרום. אם יש לנו את החזון – בואו נראה זאת כתרומה החשובה ביותר שאנו יכולים לתרום לחברה הישראלית בהווה ובעתיד.

  4. alon הגיב:

    אי אפשר לדרוך על המורים כל כך הרבה שנים ואח"כ לטעון כי יש שם אנשים בינוניים. (אבל עובדה שאפשר כי כולם עושים את זה!)

  5. shukikatz הגיב:

    יורם ידידי – אני מוכן להצטרף לגוף יועצים שיתרום ידע נסיון וזמן לנושא. גם בהתנדבות.

  6. benziv הגיב:

    לחברי האופטמיים שחושבים שיש לנו כיועצים מה להציע – יש לי ממש דיעה שונה.
    מה שחשוב הוא שיתכנסו כמה אנשים משפיעים ומיחודים:
    סופרים ואנשי רוח אחרים, חתני פרס ישראל ופרס נובל, מורים מעולים כאלה שידועים שבשבילם החינוך הוא עדיין יעוד, כמה פולטיקאים שנשארו נקיים למרות העיסוק בפוליטיקה (גם כאלה שאינם מובילים כרגע משהו לאן שהוא), כמה מנהלים טובים של בתי"ס מצטיינים, כמה אנשי עסקים שמחפשים להשפיע חברתית ובגדול, אלה היו יכולים להזיז דברים.
    ולא צריך כמובן עוד ועדה, אלא צריך לתת אנשים הללו משימה ואת הכבוד והזכות לייצר את השינוי הדרוש.
    אחרי שהגענו למקום רע, אולי מגיע לנו כבר לזוז משם.

  7. Zvika Roll הגיב:

    כפי שוודאי הבנתם מהפוסט עצמו, גם אני לא חושב שיועצים ארגוניים הם התשובה. יועץ ארגוני הוא כמו אדם המסתובב עם פטיש ומסמר, אבל כדי לתקוע אותו הוא צריך…קיר או לוח עץ. במקרה של משרד החינוך כל פעם שניסיתי לתקוע את המסמר גיליתי שהקיר עשוי מניר.

  8. shukikatz הגיב:

    צביקה יקירי
    נייר ועץ חד המה- נייר הוא עץ שעובד ושופשף ונשחק – ונייר אפשר למחזר ולהפוך לקרטון – נכון לא לעץ אבל למשהו שקצת קל יותר לעבוד איתו. גם אני לא חושב שיועצים הם התשובה….אני מאד מקווה שעדיין לא ניתן להתיחס אליהם כמו למורים ואני מצטט מכמה שורות למעלה : …." עדר של בינוניות המובל על ידי הנהגה צינית השייכת למאה אחרת…" אנחנו כרגע מדברים על חיפוש דרך, לא על תשובה. על יצירת מנהיגות שיועצים עשויים להיות חלק ממנה, ולו גם לזמן מוגבל. לחפש את אותם טייסים ומנהלים שבחרו ללכת בדרך זו – וליצור גוף מנהיג – שיזרים אנרגיות חיוביות אל התהליך הקלוקל והרקוב הזה.

  9. Zvika Roll הגיב:

    שוקי, שכנעת אותי! אכן צריך לעבוד על עיבוד הנייר…ואם היוזמה שהתחלת במייל ששלחת היום תצבור תנופה אני אגיע.

  10. גבי דרורי הגיב:

    צביקה, אני גם מקווה שהיא תצבור תנופה ונראה לי שאתי ושוקי הציעו כלים וכיוון.
    אני חושב אבל שחשוב להציב מטרה ,אולי אפילו מהפכה עם שלבי ביניים ,מספר הצעות שיוצגו לעם -למשאל עם .נוכל כך לעקוף את כל שלבי הבינוניות.

  11. shery הגיב:

    באיחור רב אני מגיעה לפוסט זה ומסכימה בכאב עם כל הדברים שנאמרו ע"י צביקה וגם עם מרבית התגובות, פרט לעובדה שיועצים ארגוניים יכולים להוביל את השינוי-לצערי.
    מניסיוני כעובדת הוראה במערכת חינוך לשעבר , שהגעתי אליה לאו דווקא כבחירה מתוך ידיעה ברורה שזהו ייעודי אלא מתוך אילוצי חיי וזה לאחר עיסוק במחקר בתחום מדעי הטבע בארגון מאוד, מאוד מכובד בו השתכרתי כמעט פי ארבע משכר מורה .
    עם הנאיביות שלי האמנתי שאצליח לעשות שינויים [הייתי בסוף שנות העשרים לחיי] , למדתי את כל שאפשר ללמוד להצלחתי בתפקידי [וליהנות מהעשייה] כולל ניהול מערכות חינוך, דחפתי את עצמי לכל פינה אפשרית כדי להשפיע ולשנות , קיבלתי על עצמי תפקידים "בעלי השפעה" בתחום החינוך , ההוראה והריכוז [ניהול צוותים ומקצועות] בביה"ס בו עבדתי , השקעתי את כל זמני ושעותיי לטובת המערכת ועל חשבון הבית והילדים [שבגללם עזבתי את המחקר].
    כל זאת עד שהותשתי ולא, לא ע"י התלמידים דווקא גם אם היו 40 ויותר בכיתה.הותשתי ע"י ראשי המערכת בעלי הראייה הצרה והאינטרסנטית, חסרי מעוף וראייה לרחוק. מה שעיניין אותם זה כאן ועכשיו וטיפול בשריפות ולא בגורמים לשריפות אלה.
    למדתי שהיחסים בין מורה- תלמיד תלויים רבות באישיותו של המורה בלבד והתלמידים יודעים לזהות ולהעריך.
    הבעיה היא במבנה הארגוני ובבעלי הכוח, הסמכות וההשפעה.
    מנהלי בתי"ס הם חותמת גומי של מנהלי אגפי החינוך במועצות ובעיריות, אלה של ראשי המועצות ואלה פוליטיקה- הכל פוליטיקה בה כל אחד דואג לכיסא שלו ולהתפתחותו האישית בלבד.

    כולם מצהירים שהחינוך בראש מעייניהם בכדי לזכות בנקודות זכות ולזכות בתפקידם שלא תמיד בגלל הכישורים אלא בגלל הקשרים.

    אי אפשר לבוא בטענות רק על איכות המורים- אותם אני מדמה כ"שטיחים בעובי של ס"מ בודדים" שעליהם כולם דורכים, לוחצים וחונקים , לא מאפשרים להם להתפתח ולתרום מעצמם, מיכולותיהם ומכישוריהם במידה הראויה והאפשרית וכך המוכשרים ביותר מצליחים להשתחרר מהמארג של השטיח ונפלטים החוצה.

    הפתרון האחד והיחיד שאותו אני רואה הוא- הפרטת המערכת לכדי ניהול עצמי ואמיתי של מערכת החינוך כולה- מראש הפירמידה בדומה למערכות האקדמיות.

    אילו זה היה אפשרי [אילוזיה] הרי שהיינו מוצאים את הרגש שהוא הגשר לאיכות ולמצויינות בחינוך ובהשכלת ילדינו [וכיום אומר גם נכדינו ]להצלחת ארצנו הקטנטונת בעמידתה בכל מבחן אפשרי.

    אז מי שמוכן לקחת את האתגר ולהוביל את התהליך- אני במלוא האנרגיה והקיטור אשמח להצטרף אל הדגל.

  12. shery הגיב:

    אני שוב כאן כי אני רוצה לשתף אתכם ולשמוע דעתכם, בשבת נתבשרתי כי בני וכלתי [עירוניים מהמרכז] קיבלו החלטה אמיצה והוציאו את נכדיי ממערכת החינוך. הגדול בכיתה ב' והקטן בגן תרום חובה והחליטו לקחת על עצמם את האחריות המלאה לחינוכם ולהשכלתם, בשל כך כלתי התפטרה מתפקידה הבכיר בארגון הייטקי גדול.

    אני קיבלתי את זה קשה ולא הצלחתי לישון כל הליילה וזאת למרות דעתי הנחרצת כלפי המערכת כפי שהבעתי בתגובתי הקודמת כי גם בבחירה הזו אני רואה חסרונות, איני רואה בה התשובה האולטימטיבית ואני מאוד חרדה – ומה הלאה?

    למעלה משנתיים מאז נכתב הפוסט הזה, חלק מהמגיבים העלה רעיונות וישנם גם שהביעו רצון להרתם לנושא אפילו בהתנדבות, אשמח לדעת מה נעשה מאז ועד היום, האם יש מישהו שלקח את המשימה ברצינות או שגם כאן העיקר דיבורים להוצאת הקיטור?

    ואסיים בנימה הומוריסטית- אספר בקצרה בדיחה שקראתי, מצחיקה אבל כואבת מאוד כי היא מחזקת את מה שאמרנו כאן:

    מפקח משרד החינוך נכנס לכיתה לבדיקת רמת הלימודים, שאל את אחד התלמידים- "מי שבר את לוחות הברית"? התלמיד ענה: "נשבע לך שלא אני", פנה המפקח למורה ואמר לו: "שאלתי את התלמיד… והוא ענה שזה לא הוא", המורה ענה- "…אם הוא אמר אז תאמין לו", הלך המפקח למנהל להתלונן, המנהל ענה- "בוא לא נעשה מזה עניין, כמה עולים הלוחות?…."

    כמה שזה מצחיק ככה עצוב!

    בואו נרתם לשליחות מדרגה ראשונה!!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: