אפרופו חתולים: מי שהולך לישון עם כלבים מתעורר עם קרציות

תקציר הפרקים הקודמים: (לטובת אלה שלא צפו בערוץ הטלנובלות, או סתם החמיצו את חדשות הביצה)

אורן פרנק, מנכ"ל משותף במקאן אריקסון פרסם בבלוג שלו פוסט לא מחמיא במיוחד לתוכנית "החתולים בטיב טעם" תוך אזכור לא ממש שלילי של נוחי דנקנר (בהקשר שתקף את גינת שמתעסק עם קטנים אבל לא ממש נכנס באותה עצמה בגדולים ובחזקים). התגובה – אילן שילוח פיטר את אורן פרנק (ותוך כדי כך גם את המנכ"לית המשותפת שירה מרגלית שהיא גם בת הזוג של שילוח). הסערה בביצה לא איחרה להגיע, כשהרושם המרכזי הוא שמשרד הפרסום היה חייב להראות שהלקוח חשוב יותר מהעובד, נוחי דנקנר חשוב יותר מסתם לקוח, ובכלל, אילן שילוח הוא המנהל האמיתי של העסק (ולוקח חזרה את המושכות לידיו).

טוב, עולם הפרסום היה תמיד מלא יצרים, מינידרמות (שקיבלו מאקסי-חשיפה), ופרופורציות אף פעם לא היו הצד החזק שלו.

כצופה מהצד שמתי לב לכמה תופעות (שוליות) שכדאי לזכור בפרקים הבאים של הסדרה, או במקרה של הפקת סדרות דומות בעתיד:

1. הבלוגוספרה משנה את כללי המשחק. זה נורא סקסי להקים בלוגים ארגוניים, לתת לעובדים ולמנהלים לכתוב ולייצר תוכן מקצועי – אישי שיוסיף למותג ארומה עדכנית א-לה-ווב 2.0 . אבל בלוגים ארגוניים זה לא רק או בעיקר טכנולוגיה, זה יותר state of mind שלם שצריכים להביא בחשבון. הגבול הולך ומתשטש עוד יותר כאשר עובד או מנהל לא כותב בבלוג ארגוני אלא בבלוג אישי השוכן בפלטפורמה חיצונית לארגון. אורן פרנק לא כתב את מה שהוא כתב בבלוג של מקאן אלא בבלוג אישי שלו בדה- מרקר. בענין הזה (שהוא לא המרכזי בסיפור שלנו) מנהלים ובעלים של ארגונים יצטרכו להסתגל לעידן חדש של שקיפות. החומות הארגוניות מאחוריהן התסתתרו הנהלות מאות שנים נעשות מחוררות מאוד, וכל אחד יכול להציץ. אם הרשת חושפת את סודות האטום של מדינות מה זה כבר בשבילה לחשוף כמה סודות ארגוניים?

2. פרסומאים נשארים פרסומאים: יש שני דברים שפרסומאים יודעים לעשות יותר טוב מכל אחד אחר – ללקק ללקוחות שלהם ולהתבלבל בין הקמפיין ובין המוצר (ולחשוב כמובן שהקמפיין חשוב מהמוצר). שני תחומי "הצטיינות" אלה מובילים כמובן גם את תגובת שילוח. קודם כל הליקוק ללקוח. עובדתית אורן פרנק לא פגע בנוחי דנקנר. הוא כן כוון חיצים לעבר רפי גינת. בניגוד לכאלה הרואים בתגובה של שילוח "מנהיגות", אני רואה בה השתפנות. אם יש מקרה קלאסי בו הנהלה צריכה לתת גיבוי לעובדיה ולמנהליה זה המקרה. אבל זה לא יכול לקרות בענף כל כך מלוקק כמו פרסום (יש כאלה גם בענף שלי). כשפרסומאי בקנה מידה של שילוח (ולצורך הענין הוא רק דוגמה) רואה ישבן חשוף שמודבקים אליו שטרות של כסף הוא כבר ימצא דרך להעביר דרכו את הלשון שלו. ובכלל, התגובה הנוכחית של שילוח נראית לי יותר כמו פיצוי לדנקנר דווקא על ההשתלחות של שירה מרגלית בסלקום, וכידוע, אתה לא רוצה להשאר עם חוב פתוח לדנקנר.

יש כאן לא רק ליקוק ללקוח אלא גם הזדמנות לבנות קמפיין מצוין, אז בואו נלך על זה. הקמפיין הוא כמובן קמפיין עצמי למקאן אריקסון תחת הססמה: "הלקוח קודם לכל" (אפילו לבת הזוג שלי). אבל מאחר שמדובר רק בקמפיין צריך לבדוק מה באמת עומד מאחוריו חוץ מניצול ציני של "הזדמנות". אני משאר שיש עוד כמה סיבות להתנהגות ההשתלחותית של שילוח (לא יכולתי להתאפק) כמו למשל הפער ההולך ומצטמק בין מקאן ואדלר חומסקי, איבוד כמה תקציבים נחשקים בתקופה האחרונה ואולי עוד כמה לחשים במסדרונות על העדר המיקוד והחלשות אינסטינקט הטרף. שילוח רצה את המושכות בחזרה, עכשיו זה היה רק ענין של זמן, של הזדמנות ראויה, ואם אפשר באותה הזדמנות גם ללקק קצת לנוחי, מה רע?

3. אמינות הייתה ונשארה הבעיה של עולם הפרסום: שילוח פיטר את פרנק ומרגלית? וואלה? שילוח לא פיטר אף אחד, הוא בסך הכל החזיר לעצמו את המנכ"לות מהסיבות שציינתי בסעיף 2 או סיבות אחרות. אבל למה סתם לעשות שינוי ארגוני (ולרדת מסולם "העברת המושכות") אם אפשר בדרך לגזור כמה כותרות בתקשורת וכמה נקודות אצל נוחי? אין כאן סיפור של פיטורים. בפיטורים, אתה אומר לעובד שלום, ופוגש אותו בכנסים, ימי עיון, מסעדות, בתי קפה, סתם ברחוב או בבית המשפט לענייני עבודה, אתה לא ממשיך לעבוד איתו באותו מקום. במקרה הטוב מדובר בהדחה, אבל הדחה שמריחה כמו משהו שהתבשל הרבה זמן ורק הוגש (לאחר חימום קל במיקרו) ברגע שהפרסומאי ניצח את המנהל.

6 תגובות על אפרופו חתולים: מי שהולך לישון עם כלבים מתעורר עם קרציות

  1. מאת Idan Bchor:

    עוד פוסט מצוין, שמעורר בנו מחשבות על עולם הניהול, עולם התקשורת ועולם הפרסום המחובר אליו.

    מעניין לא פחות לקרוא את המשך המתקפה של אורן פרנק על רפי גינת, אותה הוא פרסם אמש, אחרי הדחתו מתפקיד מנכ"ל מקאן אריסון:
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=181241

    אפשר להתרשם מהאומץ (מעטים בארצנו מעזים להשתלח כך בגינת), מיכולת הניתוח, כושר הביטוי והכתיבה המשובחת , וגם לשים לב שפרנק נזהר מאד בכל הקשור למקאן אריקסון בכלל ולאילן שילוח בפרט.
    מי שקורא בין השורות יכול להבין כי הסאגה הזו עדיין לא הסתיימה, ואם אכן ימצא את עצמו פרנק מחוץ למערכת (כרגע זה כלל לא ברור) – תהיה לנו הזדמנות ליהנות מהמשך מרתק ועסיסי לא פחות.

    ועוד משהו:
    את מה שלא הצליחו לחולל אצלי צוות המנהלים ויועצי הצמרת של טיב-טעם בקמפיין תקשורתי רב-ערוצי בהיקף מדווח של 500,000 $ הצליח לחולל פוסט אחד ממוקד וכתוב כהלכה.
    חומר למחשבה על עולם "תקשורת ההמונים" – מרכיביו ומקומו בשנים הבאות עלינו לטובה.

  2. מאת terzis:

    ניתוח מרתק. בפרט הנקודה לגבי שיקפות ארגונית.
    מצד שני, המרחב הוירטואלי "החדש" בו השיח "חופשי" פתוח אף הוא להשפעותיהם של כותבים ומגיבים מטעם… לא חסרים בלוגרים המפרסמים מוצרים או סקירות אודות ספרים שהם "קראו" בשכר והם מחווים עליהם דעה בהתאם…
    אז אם יש מגיבים בשכר ודאי שיש גם בעלי טורים להשכיר, והפרנסה רבה במשרדי יחסי הליקוק.
    מסקנה- לא יעבור זמן רב וגם המרחב הוירטואלי ישלט על ידי גופים כלכליים חזקים, שעוצמתם גדולה לאין שיעור מבעל המקלקת היחידה, שיוותר משתאה למול תחנות הרוח.

  3. מאת nhoffman:

    בגיל 16 יצא לי לחלוק דירה עם מסומם ברוקלינאי בן 32 בשם לארי שהיה דואג לחנך אותי בדרכו הצבעונית והמחוספסת לאחר קריאת פוסט זה עלתה דמותו באוב וצרחה במבטא הניו-יורקי הישן והטוב "money talks bullshit talks"

    http://www.urbandictionary.com/define.php?term=Money+Talks%2C+Bullshit+Walks

    אסיים במשפט המפורסם של אלפונס קאר שנאמר בצורה הטובה ביותר על ידי האנטי גיבור המודרני של ג'ון קרפנטר מר סנייק פליסקין (הבריחה מלוס אנג'לס)

    "The more things change, the more they stay the same"

    אין מקום לניתוחים מסובכים רק לחמדנות ולהישרדות

  4. מאת nhoffman:

    תיקון טעות

    Money Talks, Bullshit Walks

  5. מאת יוסי:

    קראתי את הפוסט והתגובות כאן ואני רוצה להביע דעה שונה.
    כאשר אתה מנהל ולא משנה באיזה דרג זוטר או בכיר יש לך אחריות נוספת. כל מה שאתה אומר, עושה או מתייחס אליו בפרהסיה יש לו משמעויות ונגזרות אל תפקידך וחובותיך הניהוליות בראיה הרחבה ביותר. יש דברים שגם אם אתה חושב אותם אינך יכול להגיד אותם כי כמנהל יש לך חובות נוספות. מעניין אותי לדעת מה חשב אורן פרנק כשכתב את הפוסט שלו?, צודק ככל שיהיה. הוא לא חשב על ההשלכות, המשמעויות והתגובות שיהיו למה שכתב. נכון הוא כתב שלא במקום העבודה ועדיין זה כמו להגיד את הדברים בכיכר השוק, לא בבניין בו הוא עובד, אז מה?.
    מצופה ממנהל על אחת כמה וכמה ממנכ"ל שיהיה ער לרגישויות שונות שדבר יכולים לעורר.
    הוא יכול היה לכתוב את אותם הדברים בלי הזכיר את נוחי דנקנר שהוא לקוח גדול של משרד הפירסום שבראשו הוא עומד.
    חברים נכבדים, למנהלים יש חובות ואחריות מסוימות (ועל זה הם מקבלים המון המון כסף – לפחות חלקם). מצופה מהם להבין ולראות דברים בראייה מערכתית ולא רק עד קצה האף שלהם. גם עם הם צודקים.
    לדעתי בלי קשר האם הדברים נכונים או לא, לאילן שילוח לא הייתה ברירה. הוא היה חייב לעשות את מה שעשה.

  6. מאת shukikatz:

    צביקה , פוסט מעולה. שאפו. אני מגיב קצת באיחור מאילוצי מעברים גיאוגרפיים – אני שוב בקרקוב מזה 3 ימים. אז כמה דברים לי: ראשית , נוחי. נוחי איננו אדם. הוא קיסר. בכל מדינה מתוקנת היה ניצב פסלון שלו בוודאי בכניסה לבניין המשרדים שלו, היו שוקלים הוצאת בול עם דמותו וכו. אז נא לא לשאת את השם נוחי לשאו – מי שעושה זאת…. יותר טוב שיזהר. שנית. ניסיתי גם אני בעקבות הארועים – ופיטרתי את בן זוגי. הוא השתחרר ברצון מכל המטלות שמתמיד נראו לו מיותרות – חוץ מכמה שעדיין מענגות אותו – אותן שמר לעצמו עד שיהיה צורך לבצע חפיפה, והגיש ל חשבון פיצויים על 10 השנים האחרונות. נבהלתי. החזרתי לו את כל תפקידיו ונתתי לו העלאה במשכורת (+התחייבויות עתידיות אותן לא אפרט). בקיצור למה אני מספר.

    כי הכל בדיחה אחת גדולה. אנחנו בדיחה גדולה. כל בוטק היא תכנית ירודה שמזמן החמיצה את ייעודה המקורי. ורפי גינת, על פי העקרון הפיטרי, עשה תפקיד טוב ככרוז של מכבי תל אביב. שם היה צריך להשאר.
    ולגבי אחריות המנהל המוזכרת בתגובה של יוסי – אני מאמין שיש הבדל גדול בין להיות אחראי ללהיות פרנואיד. אכן – מי שרוצה לראות מזבלה יבוא לאחורי כל שופרסל או ריבוע כחול או כל מסעדה / מעדניה….אז למה טיב טעם? מי שלא נוהג באחריות הראויה הוא גינת רפאל – אבל מה יש לצפות מכרוז של משחקי כדורסל..

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: