אנקדוטה מערכתית

טל רונן, מלך הקואצ'ינג בישראל פרסם השבוע בגלובס רשימה פרי עטו במדור "דעה אישית". וכך הוא כותב על שרת החינוך (לכבוד פתיחת שנת הלימודים):

"שרת החינוך, במובילות אמיצה, הכריזה שפילוסופית החינוך בישראל תתמקד בשנים הבאות…בטיפוח בוגרים כאנשים בעלי יכולת ניתוח מעמיקה וגמישות מחשבתית (בניגוד לפס הייצר  שהתמקד עד כה בכושר שינון ולא חשיבה). המדיניות עליה הכריזה השרה…היא של 'התמקדות בעבודות חקר, חשיבה מעמיקה ויצירתיות'. קשה להאמין – משהו קורה כאן, רבותי, מהפך! בלי ציניות. זוהי הכרזת מוביל, שאילו נעשתה על ידי ארגון עסקי, הייתה מוכתרת, ובצדק, כתחילת הובלה של מהלך טרנספורמציה ארגונית".

עד כאן דברי השבח וההתפעלות של המאמן. היה מוטב לו השרה לא הייתה אומרת את מה שאמרה והמאמן לא היה מתלהב ממה ששמע.

חזון "הלומד העצמאי" (שם הקוד של מערכת החינוך למעבר לחינוך ליצירתיות, חשיבה עצמאית ומקורית, למידת חקר וכו') הוא לא חדש ולא בשורה, בטח לא מהפך. להצהיר עליו ב- 2007 זה ממש לא "מובילות אמיצה". למען הדיוק הוא התחיל לחלחל למערכת החינוך לפני 15 שנים, בראשית הקדנציה של המנכ"ל שמשון שושני, שהוביל מהלך גורף של התאמת מערכת החינוך "לאלף השלישי" (שהיה אז בעתיד, והיה עוד עשור שלם להיערך אליו), ברוח הגישות הפוסטמודרניסטיות וגישות ה – re-structuring. ואכן מערכת החינוך טולטלה טלטלה עזה. בתי הספר נשטפו "בשעות השתלמות" ללווי הטמעת השינוי. הוקמו בכל בית ספר יסודי צוותי תלב"ס (תכנון לימודים בית ספרי) כדי ליישם את עקרון ההעצמה והאוטונומיה, אין בית ספר יסודי בארץ שתלמידיו בעשור האחרון לא עשו "עבודת חקר" (אם אתם הורים לילדים בגילאים האלה, אתם בטוח מכירים את זה), בתי הספר התיכוניים נדרשו להטמיע מערכות "הערכה חלופית" (כדי להפסיק להיות רק "בית חרושת לציונים"), שיטות לימוד "חדשניות" (שיובאו מארה"ב לאחר שלא מי יודע מה הצליחו שם, או פותחו על ידי "מומחים" מקומיים, מה שהפך את בתי הספר שלנו לשדה הניסויים בבני אדם הגדול בעולם) מילאו את הכיתות, במקום לימודי כתיבה וקריאה למדו "אורינות" והתיחסו "לשפה כמכלול", והארץ מלאה יוזמות חינוכיות, והכל ברוח החזון להכשיר "בוגר יצירתי, בעל חשיבה מקורית, כישורי למידה עצמיים" וכו' וכו' (תקראו את "האני מאמין" -שזה השם שהמערכת המציאה למה שאנחנו קוראים 'חזון'-  של בית הספר בו לומדים ילדיכם, יש סיכוי סביר שעוד תמצאו את המלים האלה כתובות שם). וראה זה פלא…ההישגים המשיכו להתדרדר. מסתבר שהגישות האוריניות לא הובילו לרכישת כישורי שפה טובים יותר, ששיטת "הבדידים" (עוד עינוי…ומי שמכיר מכיר), לא יצרה לנו גאונים במתמטיקה ובכלל, פתאום גילינו שהסינגפורים, והקוריאנים, והאירנים, והסקנדינבים, והקרואטים, והיפנים, מנצחים אותנו בכל מדד חינוכי, תוך שימוש בגישות מסורתיות ושמרניות הרבה יותר. חלפו 15 שנים, שזה יותר מדור תלמידים שלם: מתחילי כיתה א' שנכנסו לבית הספר עם מהפיכת "הלומד העצמאי" סיימו כבר לפני שנתיים או שלוש את מערכת החינוך. הישגיהם ידועים, והם לא מעניקים תעודת כבוד למערכת החינוך שליוותה אותם ב – 12 השנים האחרונות. לכן עצוב ותמוה ששרת החינוך מוצאת לנכון לצאת בבשורה חדשה…כל כך ישנה, והבטחה חדשה… שכל כך איכזבה. שרת החינוך הייתה צריכה לדעת את זה, לזהות את הבעיות האמיתיות של המערכת ולתקוף אותן חזיתית.

מערכת החינוך סובלת ממחלות רבות, העדר חזון הוא לא אחת מהן. זו מערכת שרוצה לעשות טוב…אבל לא כל כך יוצא לה (שוב הפער בין הכוונות והתוצאות, האסטרטגיה ויישומה). מערכת החינוך לא צריכה מנהיגות, היא צריכה ניהול. הוצאה לפועל. יישום. אבל אין לה כלים. אין לה כלים ניהוליים בסיסיים כי היא שבויה בזרועות של שני ארגוני עובדים מיליטנטיים, מנהל בית ספר לא יכול לגייס, לפטר, לתגמל, או אפילו לדרוש שינוי מעובדיו בלי אישור המפקח, ההסתדרות (לפעמים שתי ההסתדרויות אם מדובר בחטיבת ביניים), ההורים, הרשות המקומית, הרשת המנהלת… בקיצור, אי אפשר לייצר ככה תוצאות.

מערכת החינוך סובלת גם מבעיה מנהיגותית קשה. אבל מתברר שיש בעיות מנהיגות שאינן היעדר חזון. הבעיה של מערכת החינוך היא העדר רצף מנהיגותי.  בין 1990 ל – 2007 התחלפו לא פחות מ- 11 שרי חינוך, שזה פחות משנתיים לשר. כל שר מגיע עם אג'נדה חדשה. האחד רוצה הומניזם, והשניה רוצה יהדות וציונות, השלישי רוצה הישגים והרביעי מדגיש דווקא חינוך לערכים (לא ברור איזה) והיו שם גם כמה שרק נחתו לתקופת מעבר קצרה (מאיר שטרית ואפילו אהוד ברק). הענין הוא שכל שר שהציב אג'נדה טילטל את המערכת בטלטלות ברוטאליות ומתישות. תזוזה קטנה במדיניות משפיעה על חייהם של אלפי עובדים ומאות אלפי תלמידים. נכתבות תוכניות לימוד, מתבצעות התארגנויות לוגיסטיות ומשנים תפקידים ותקנים..בקיצור מערכת החינוך שלנו מותשת משינויים.רק לפני שנתיים התפרסם דוח דברת. בעשרות רשויות מקומיות הוקמו ועדות ליישום הדוח, צוותים תכננו, מנהלים התכוננו, מורים נערכו. זה גוזל אנרגיה, זמן, קשב ניהולי ומליוני דולרים. מה קרה לדוח הזה כשהתמנתה שרת חינוך חדשה? מי מדבר עליו? מי זוכר אותו? מה קרה לכל המשאבים שהושקעו או בוזבזו ב"יישומו"?

מערכת החינוך היא מערכת ע-נ-ק-י-ת שכדי לשנות אותה באמת, צריך זמן, צריך שקט, צריך רצף. אבל אף שר לא נותן לה את הזמן הזה כי אז את הפירות יקצור מישהו אחר בעתיד הרחוק. לשר אין זמן, ואין לו שום ענין לבנות תשתיות שמבשילות לאורך שנים.  כולם רוצים תוצאות בטווח הקצר, אז מורידים סטנדרטים, מזייפים נתונים…העיקר ששיעורי הזכאות לבגרות לא ירדו, ואל תבלבלו לי את המוח עם חינוך וכישורי למידה. (התוצאה היא ששיעורי הבגרות לא יורדים, אבל איכות הבגרות – כלומר הידע הממשי איתו יוצאים בוגרי המערכת, יורדת גם יורדת. דרך אגב, אפילו "שיעורי הזכאות" שאינם יורדים או פה ושם עולים באחוז או שניים הם פיקציה חשבונאית מדהימה. תבדקו למשל את הפער בין אחוזי הבגרות הרשמיים ובין הזכאים המחזיקים בתעודה המאפשרת כניסה לאוניברסיטה, וזה רק אחד הטריקים).

לכן, האמירה של השרה היא אמירה אומללה. היא לא רק רגרסיבית, היא מעידה על חוסר מעוף, וכן…טל רונן…על היעדר חזון. כי לא כל מה שסמנטית נשמע כמו חזון הוא אכן חזון ראוי.

ועכשיו נעבור למאמן: לא מדובר בסתם "מאמן". טל רונן הוא מבכירי המאמנים בארץ, אם לא הבכיר שבהם. לא שמעתי איש בסצינת האימון שמפקפק ביכולותיו המקצועיות. לכן כשהוא נופל, זו לא בעיה של כישורים זו בעיה של "האימון" כגישה. כמתודולוגיה. אין לי ספק שאימון עזר לאלפי אנשים לצאת מתקיעות, לגבש חזון ולהגיע לפריצת דרך. אבל איפה האימון הופך למסוכן? בדיוק במקום בו נכשל טל רונן: בהבנת המערכת. מי שקורא את דבריה של יולי תמיר תחת משקפי הקואצ'ינג מוצא אכן תוכן מלהיב. מייד זה מתלבש על הפרדיגמה האימונית: חזון, ואפילו טרנספורמציה יש לנו כאן…איזה יופי…עוד מעט תגיע גם פריצת הדרך. לו היה טל רונן מאמנה של השרה (ואולי הוא אכן מאמנה, אני לא יודע), הוא היה אומר לה בהתלהבות אמיתית "לכי על זה", אבל מה שהיה צריך להגיד לשרה זה "עצרי". בשביל זה צריך ראיה והבנה מערכתית מאוד עמוקה, שגם לשרה וגם למאמן, במקרה הזה לא הייתה. מה שמזכיר לי משהו שפעם אמר לי מכונאי הרכב שתיקן לי את האוטו: "החכמה זה לא לדעת לפתוח את הבורג, החכמה זה לדעת לאן הבורג מחובר ומה בכלל התפקיד שלו", והוא אפילו לא היה מבכירי המכונאים בשוק.

10 Responses to אנקדוטה מערכתית

  1. benziv הגיב:

    הדברים שאתה כותב – עצובים מאד.
    בעיני ההתדרדרות של המערכת החינוכית היא שילוב של הרבה דברים נוספים כגון:
    א. הורדה של שכר המורים.
    ב. כתוצאה, הפך המקצוע של ההוראה למשהו שלא מפרנס את בעליו.
    ג. מכאן ועד להפיכת המקצוע למקצוע נשי, וגם למקצוע של אנשים שלא יכולים להצליח ברפואה, משפטים, פסיכולוגיה, ועסקים – הדרך הייתה קצרה.
    ד. מכאן הורדת שכר נוספת – הייתה רק פונקציה של זמן.
    ה. מורים טובים מאד נשרו ועוסקים בכל, החל מביטוח וגמור באימון.

    לו היו מכריזים עכשיו שכל מורה מקבל 5000 דולר לחודש, ו60000 בשנה, ובנוסף היה מקבל החזקת רכב, נידעה לחו"ל במסגרת סמינר לומד ועוד – הכל היה משתנה.

    אף פוליטיקאי – לא מספיק גדול כדי לעשות את המהפכה הזו.
    ואת התוצאות העלובות של החינוך אפשר לפגוש במשרד הרישוי למשל, שם הייתי היום: המון אנשים עמדו שם בתור. רק עם מעטים הייתי מוכנה לשתות קפה.

    איכשהו – עם ישראל: אלים, דחפן, לא מנומס, לא יודע עברית (גם ילידי הארץ), לא יודע להגיע להישגים בלי אלימות ועוד ועוד.

    והכל – בגלל החינוך.

    ואני מבקשת סליחה מכל אותם מורים טובים, מעולים, איכפתיים שעוד שרדו במערכת או מגיעים אליה מאידיאלים.

    אני יודעת שגם אתם קיימים ומקווה שתישארו.

    אולי יהיו ימים טובים יותר, כי עד איפה בקרקעית אפשר להגיע?

  2. נורית הגיב:

    כמה שהמאמר נכון !
    להוראה מגיעים אנשים בשל התנאים הנוחים ולא בשל אידיאליזם.
    מורות שמחפשות שעות נוחות בתור אמהות, תנאים שלא נראו כדוגמתן בשאר המשק.
    מגיעים למקצוע הרבה מורים שאינם מסוגלים להגיע לפקולטות היוקרתיות .והם אלו שאמורים להכין את ילדנו לחיים. כמה עצוב !!!
    הגיע הזמן לבצע רפורמה – לשלם משכורות גבוהות למורים ולהאריך את יום הלימודים עד 15:00. לקצר את החופש הגדול לחודש במקום חודשיים ולהעלות את דרישות הסף במכללות להכשרת המורים.

  3. Zvika Roll הגיב:

    מסכים עם שתיכן. ושוב הפער הבלתי נסבל: באותה נשימה אומרים "כמה החינוך חשוב" אבל ממשיכים באותה התברברות בלי לגעת בשורש הדברים, ואתן צודקות, שכר המורים הוא חלק לא מבוטל מהענין.

  4. alon הגיב:

    אני פחות מתייחס לענייני החינוך שנדמה שכולם תמימי דעים לגביה (גם אם אף אחד לא עושה כלום, או לפי צביקה לא מפסיקים לעשות), אלא לסוף דבריך. ואני חושב שגם אם אותו טל רונן נשבה בקסמיה של פרופסור יולי תמיר , קצת מוגזם להגיד שהנפילה שלו היא בעיה של האימון כגישה. איני מומחה בתחום כמובן ,אבל הסתכלותו (אולי התמימה!) על "חזונה" של שרת החינוך כאומץ לב אינה מעידה על כשלון הגישה. אולי פשוט "הכל אישי" .

  5. Zvika Roll הגיב:

    אלון, הייתי מסכים לפרשנות שאתה מציע אלמלא טל רונן ניתח את "חזונה" של יולי תמיר בטרמינולוגיה אימונית: "אמרית מוביל", "טרנספורמציה" וכו'. יש במקרה הזה דוגמה לחולשה של ההקואצ'ינג (וכן, יש לה גם עוצמות לגישה הזהו שחלילה לי מלבטל), והחולשות, בעיקר כשהקואצ'ינג מגיע לזירה הארגונית הן: חוסר ראיה מערכתית (כפי שציינתי בפוסט) וחוסר הבנת המטריה, התוכן בו עוסק הארגון או המנהל. ודבריו של רונן הם דוגמה למה שקורה ששתי ההבנות האלה חסרות.
    ולגבי מערכת החינוך, הם אכן לא מפסיקים לעשות…בעיקר שטויות.

  6. shukikatz הגיב:

    אני לא מכיר את טל רונן וחי עם זה די טוב. אני מניח שאם מנהל בית חולים היה רוצה לפרגן לשרה תמיר – היה משתמש במונחים מקצועיים משלו ומדבר על הסתיידות, על הפחתת משקל ופעילות גופנית רבה יותר (גם לשרה תמיר) על מעקפים ועל תזונה נכונה ויציאות סדירות ופעילות מונעת ועוד…..אצל יולי תמיר, אני מניח שכל ציוץ שלה מצביע על נחישות ועוז רוח בלתי רגילים אל מול אזניו הכרויות של שר הביטחון שבודאי יזכור לה לעד את תמיכתה בימי הפריימריז… כמו רבים אחרים, אני מניח שהוא ממתין בסבלנות לארוע מכונן שבו יוכל לתקוע אותה באבי אביה…..
    לגבי האמירות על הקואוצ'ינג, אני רואה בתחןם כולו כלי נוסף בארגז הכלים של יועץ ארגוני טוב – וכל המתמחים בהברגת בורג, כפי שאומר צביקה, שלא יתיימרו להיות יועצים ארגוניים. אני בטוח שהקואוצ'ינג הינו יעיל בעבודה של אחד על אחד. אבל לא יותק מזה. נא לא להתהדר גם בתפישה רחבה והבנה של תהליכים ארגוניים מורכבים, למרת כל האנלוגיות האפשריות.
    ואחרונה חביבה מערכת החינוך. מה שכתבת צביקה לגבי המתח התמידי בין הטווח הארוך לטווח הקצר – קיים בכל מערכת – בולט בעיקר במקומות שבהם קדנציה קצובה. בולט מאד מאד מאד בצהל – שם שנתיים בתפקיד זה הממממוווון זמן . כפי שקראתי כבר בתגובות הקודמות לפוסט המעניין והמעמיק שלך (כרגיל) יש לכולנו פתרונות שההם למעלה לא חושבים עליהם כי הם סתומים. או מושחתים. או פוליטיקאים (שזה הכל ביחד). אני מאמין שזה קשה מאד לנהל מערכת כל כך מסובכת שחייבת שינויים גם בטווח המיידי (על מנת להרויח זמן שייצר את הטווח הארוך) וגם ניהולעם חזון אל עבר הטווח הארוך. לי חסרה דווקא תמיכת דרגי ניהול הביניים – שבהם טמון במקרים רבים, הכח להניע ארגונים אל עבר החזון והמטרות…..איפה המטרות מישהו ראה אותן בסביבה…
    שבת שלום
    שוקי

  7. גבי דרורי הגיב:

    למען הסדר הטוב ראוי להזכיר בנושא הנדון את העיתונאי ,ד"ר כמדומני,גדי טאוב שכתב לשרה ,במסגרת הברכות למינויה,מאמר שנון.
    "בזכות השינון וההשכלה" ותת הכותרת היתה : "האופנה הישנה שלפיה מציאת ידע חשובה יותר מהידע עצמו-הוכחה ככשלון. מכתב גלוי לשרת החינוך החדשה"
    במאמר עצמו הדברים הנכתבים דומים לדברים שנאמרו כתגובה לטל רונן רק שהם נאמרים לשרת החינוך ובביקורתיות רבה יותר.
    אינני רוצה לחזור על דברי ד"ר טאוב אלא לספר לכם שהראתי את המאמר שלו בסדנאות יצירתיות למורים ותמיד בקשו צילום של המאמר כי הסכימו עם הנאמר בו מאוד מאוד.
    אישית אני חושב שהבעיה חמורה הרבה יותר. הנכד שלי בן 9 מכיר רק מנטרה אחת:"משעמם לי"בבית הספר .
    חיפוש הגרויים וחיפוש איפורמציה כדי להבין את העולם בו אנו חיים ובתוכו להבין את עצמנו ,תוך כדי רכישת היכולת וההרגלים להקשיב לאחר כנראה ימשך כנראה כול עוד אנחנו חיים.

  8. כן, גם אני נמנית עם מבקרי מערכת החינוך. מסכימה לחלוטין עם דבריך.
    אבל:
    השנה בני עלה לכיתה א'. ונוכחתי לדעת שתוכניות הלימודים השתנו. שגעיון הבדידים כאשר אתה מדבר על כמות במונחים של אורך (אם זה לא שגעון אז אני לא יודעת מה זה… בהחלט מתאים לסכיזופרניה מערכתית, מין סכיזופרניה חינוכית נלמדת) חלף עבר לו מן העולם. התוכנית מתקדמת לאט לאט, מדברת על מושגים מכינים תחילה, בונה לה רצפים. התלמיד מגיע מוכן גם לאותיות. הסיסמא המפורסמת "לקרוא עד חנוכה" נראה שגם היא עברה לעולם הבא (זצ"ל) ובמקומה הגיעה סיסמא "עיצורים ותנועות תחילה". כלומר, אם תלך לאט לאט, תגיע מהר מהר.
    אני חושבת שלא צריך לדבר בסיסמאות. לדעתי, תלמידי ישראל שהתחילו השנה יזדקקו פחות למורים פרטיים.
    מה שכן, עדיין לא מיושם דו"ח שושני שאומר שצריך ללמד אומנויות. וחבל. ויש עוד הרבה הרבה מחלות שונות ומשונות. אבל זה שינוי ארגוני אחר.

  9. אלה הגיב:

    אכן בלוג מעניין ומרתק, מלא שאר רוח ועומק, אבל… כמי שעוסקת שנים לא מעטות בחינוך (בעיקר בלתי פורמלי, אבל בעוונותי גם בחינוך הפורמלי הייתה לי התנסות) אני קוראת את האמירות בנוגע לחינוך בישראל ומרגישה שאנחנו ממהרים לחרוץ דין. על המורים, על המערכת, על המאמנים. אתחיל במורים- התבטאה לפני נורית:" להוראה מגיעים אנשים בשל התנאים הנוחים ולא בשל אידיאליזם.מורות שמחפשות שעות נוחות בתור אמהות, תנאים שלא נראו כדוגמתן בשאר המשק."
    אז בואי ונדבר מעט על התנאים. כבוגרת תואר ראשון ושני בחינוך ומחנכת ברוחי ונשמתי כיוונתי את חניכי לאורך השנים לעשות שינוי- ולכן אחת מהן בחרה להיות מורה. במהלך השנה הראשונה לאחר סיום התואר הראשון שלה היא מרויחה משכורת של 2,800 ש"ח לחודש. כן, כדאי לקרוא את זה שוב. 2,800 ש"ח לחודש. זה פחות משכר המינימום, ולכן היא מקבלת השלמת הכנסה. אז עם כל הכבוד ל"תנאים הנוחים", זאת אחת הסיבות שאני פרשתי מהחינוך הפורמלי, למרות שהגעתי לשם מאהבת המקצוע, הילדים ומתוך אג'נדה חינוכית יציבה ורחבה. בלימודי פגשתי הרבה מורים וסטודנטים להוראה שהגיעו למקצוע מאהבה אמיתית ורצון לשפר, אבל דווקא "התנאים הנוחים" גרמו להם לעזוב. לגבי המערכת- אני מסכימה שהמערכת שוגה, והרבה. אבל המערכת מורכבת מהרבה אנשים שרבים מאוד מהם באו על מנת לנסות ול"געת" בדור הבא, לשנות, לחנך, לתקן. אני מחזקת אותך צביקה על כך שזה שנים רבות מדברים על "חדשנות חינוכית" (ואפילו הייתי שותפה בצוות היגוי שכינס משה"ח לפני כשלוש שנים בניסיון לגבש את "דמות הבוגר העתידי") ובפועל לא קורה כלום, אולם זוהי בעיה תרבותית רחבה יותר ואינה נוגעת באופן ייחודי לשרה תמיר (וכדאי להתבנן על תוכניות הרכבת הקלה שיוצאות עכשיו בקירטוע אל הדרך, לאחר שנים של דיבורים על רכבת תחתית ומשאירות את ת"א הרחק מאחרי מטרופולינים בעולם…).
    ולבסוף לגבי האימון- צריך לזכור כי מאמנים שונים מומחים בתחומי תוכן שונים (הרי אף אחד לא נולד מאמן…) ולכן ראוי כי מאמנים יבינו ויכירו את המערכת של הלקוחות שלהם. בעיני זה חלק מהגדרת ה"אני" של המתאמן שהוא חלק מרכזי בתהליך האימון, למיטב הבנתי. לכן האמירה של טל רונן אמנם אמירה שאינה מעוגנת בראייה מערכתית, אבל להסיק מכך על האימון כולו כשיטה, נראה לי קצת נמהר ופזיז.

  10. מערכית הגיב:

    "מערכית" הינה תוכנה אשר מקלה עליך בבניית מערכת השעות. לך כמשבץ/ת יש את האפשרות לבחור בין השיבוץ
    האוטומטי המבוסס על סדר עדיפויות שהגדרת למערת מראש, או באמצעות שיבוץ בשלבים. התוכנה נותנת לך את הכלים החיוניים לשיבוץ אופטימלי. בנוסף, בתוכנה קיים מאגר גדול של דוחות שונים (על פי בקשות בתי הספר),
    אשר מקלים עליך את העבודה היומיומית בשגרת בית הספר.
    ניתן לראות עוד פרטים, ולהוריד גירסת נסיון באתר שלנו! http://www.מערכית.com
    ניתן ליצור איתנו קשר טלפוני בטלפון הבא: 1599599509

    בברכה
    ארז אדר מחשבים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: