מסוכן להשתמש בדוגמאות חיות

 כל מנהל שיווק או פרסום מכיר את הסיכון שבשימוש במובילי קמפיין חיים. אתה מביא דוגמנית שתוביל קמפיין לשעונים ובאמצע הקמפיין היא נעצרת על שימוש בסמים, נהיגה בשכרות או שפתאום צצות כל מיני תמונות שלה שהשעון הוא לא הדבר המרכזי בהן. גם בעולם היעוץ מסוכן להשתמש בדוגמאות חיות. מצד אחד, אנחנו חייבים "גיבורים ארגוניים", מיתוסים וסיפורי גבורה והצלחה כדי להדגים, להמחיש ולהעביר את המסר. אנחנו צריכים מודלים מוצלחים לניהול ומנהיגות בצורה כה נואשת שלפעמים אנחנו ממציאים אותם, מייפים אותם…ולפעמים כמו אצל הדוגמניות, הם לא מחזיקים מעמד לאורך זמן.

אני אישית למדתי על בשרי את הלקח הזה כשפרסמתי ב- 2002 מאמר על מנהיגות בכתב העת "סטטוס"  והדוגמה אותה ניתחתי ובאמצעותה הדגמתי את טענותי הייתה – הפועל תל אביב. כן, זה היה אחרי המסע המופלא באירופה, ובאמת למשך כמה חודשים היה נדמה שהנה צמח לנו כאן מודל ניהולי אירופאי, שלא רק עולם הספורט יכול ללמוד ממנו אפילו עולם העסקים יכול. טוב…ההמשך היה פחות מוצלח, למרות שאני עדין עומד מאחורי העקרונות המנהיגותיים שהצגתי באותו מאמר, הדוגמה די התמוססה לי. כמי שהולך אחרי הקבוצה הזו 40 שנה הייתי צריך לדעת יותר טוב מה יקרה.

לנצח נבנו היה ספר חשוב ובמובנים רבים הוא עודנו ספר חשוב מבחינת העקרונות אותם הוא מעלה. אולי יותר מכל ספר או מאמר אחר, "לנצח נבנו" עורר דיון ניהולי משמעותי לגבי חשיבות החזון כגורם הצלחה. אחריו, פחות מנהלים העזו להתנגד לרעיון החזון כמרכיב בסיסי וחיוני באג'נדה המנהיגותית של כל מנהל וכל ארגון. זה היה לפני למעלה מ – 10 שנים, שבמציאות של ימינו זה פרה – הסטוריה. הספר נשאר חומר קריאה מרתק, והמסר המרכזי שלו – חברות עם חזון יגיעו לביצועים ותוצאות טובים יותר בהשוואה לחברות ללא חזון – נותר נכון כמו שהיה אז. אבל מה קרה לחברות המנותחות בספר?

אחת החברות המופיעות בספר כאות ומופת לחברה חזונית מוצלחת היא סוני. מבלי לגרוע בתרומה העצומה של סוני בהטמעת חידושים טכנולוגיים, חדשנות ופיתוח מוצרים פרוצי דרך, בואו נבדוק מה עשתה מניית סוני בשנה האחרונה, איך סוני הפסידה את שוק משחקי הוידאו למיקרוסופט (גם היא חברה חזונית, שלא מוזכרת בספר) ולנינטנדו (שעשתה come back משלה על חשבון סוני שהודחה למקום השלישי והאחרון בחבורה) כולל פיאסקו השקה ענק ל – PS3, איך סוני הפסידה את שוק המוסיקה הדיגיטלית לאפל (עוד חברה עם חזון…ועוד איזה חזון), פרשת הסוללות המתחממות למחשבים הניידים, הפספוס הצורב של מהפיכת הפלסמה וה – LCD שהוביל לכניסה מאוחרת לשוק, המנוי של מנכ"ל לא יפני בראשונה בתולדות החברה (כשחברה יפאנית ממנה מנכ"ל זר זו הצהרת כשלון צורבת, צפרדע שההנהלה היפנית תבלע רק כשבאמת אין יותר ברירה), וכמובן ההימור הענק על טכנולוגית בלו ריי שימים יגידו לאן הוא יוביל את החברה (אומץ עדין נשאר להם). סוני, עם כל הכבוד לחזון שלה לא עברה את מבחן הניהול ולא עברה את מבחן הזמן. יכול להיות שהיא עוד תחזור. בספר סוני מושווית לקנווד, אבל האמת היא שבמציאות מאז יצא הספר סוני כבר מזמן לא מתחרה עם קנווד (חברה ללא חזון, לטענת קולינס ופוראס) אלא עם חברות מדהימות עם חזון מדהים משל עצמן. סוני מתחרה עם פיליפס, נוקיה, HP, דל, אינטל, מיקרוסופט, אפל, ועוד…שלא תבינו אותי לא נכון. סוני עדין חברה מצוינת. ענק טכנולוגי ומובילה עולמית, אבל הלויתן הענק והחכם הזה שוחה עכשיו בים מלא כרישים ולוויתנים מוכשרים אחרים, ים שונה לגמרי מזה שהיה כשהספר נכתב.

כתרגיל אינטלקטואלי ההשוואה בין חברות חזוניות וחברות ללא חזון הוא תרגיל חשוב ומענין. אבל עצם ההשוואה בין חברות עם חזון לחברות בלי חזון היא השוואה מלאכותית ותיאורטית מדי כי במציאות החברות לא מתחרות דווקא מול החברה שהספר בחר להשוות אותה אליה, אלא עם חברות אחרות שגם להן יש חזון, אז מי ינצח? הספר גם מבליט מאוד את חשיבות החזון, אבל הדוגמה של סוני מוכיחה שחזון ללא ניהול אפקטיבי בערך כמו ניהול ללא חזון.

עוד חברת מופת חזונית שמוזכרת בספר היא דיסני. כדי ללמוד על המלחמות הפנימיות והניהול היומיומי של הממלכה החזונית הזו צריך לקרוא את הספר הזה, שאת זכויות ההסרטה שלו לא נראה לי שדיסני יקנו. חברה נוספת המוצגת בספר כמופת לניהול חזוני מעורר השראה היא וול מארט, שעם השנים התברר שחלק גדול מההצלחה שלה בא מניצול מחפיר של עובדיה. לא ממש דוגמה טובה למנהיגות.

כן אני יודע, קולינס ופוראס בעצמם אמרו בספר שחברות המופת יכולות לעבור תקופות קשות. יכול להיות שתוך כמה שנים סוני תחזור להוביל, יתברר שהבעיות הנוכחיות שלה היו רק משבר, ובסופו של יום היא אכן חברה שנבנתה לנצח. יכול להיות גם שלא. לגבי וולמארט ודיסני המצב יותר מסובך כי מצבן לא מתבטא דווקא בירידת ערך כלכלי או בעיות תפעוליות כאלה ואחרות אלא בהתנהגות אתית וניהולית לא ראויה. להכניס חברות כאלה לפנתיאון חברות המופת (למרות ביצועיהן הפיננסיים) זו כבר בעיה מורכבת יותר.

תעשיית ספרי הגבורה המחפשים "ארגוני מופת" עושים לניהול פחות או יותר מה שפוטושופ עושה לנשים. הם מייצרים אשליה של מושלמות, שלא כל כך קיימת במציאות. המציאות של רובנו היא מגוונת ומורכבת הרבה יותר ממה שיכול להכנס בסיפורי רמבו ארגוניים.  נחמד לקרוא ולראות איזה כייף זה לעבוד בגוגל, וכמה הם נחמדים ולא פורמליים ואנושיים, והאוכל שם באמת מדהים, וגוגל היא באמת חברה יוצאת דופן. אז מה? אני מבטיח לכם שאפילו בגוגל יש ימים קשים, ועובדים נפגעים על ידי מנהלים לא רגישים, ויש פוליטיקה ארגונית, וקנאה, ותחרות על תפקידים, ובסך הכל רוב האנשים שם עושים עבודה מאוד מורכבת ומאוד קשה, ולפעמים בסופי שבוע או בסוף יום עבודה שנמשך 18 שעות,  גם הם שואלים את עצמם "בשביל מי אני עובד בעצם"? איך אני יודע את זה? כי ארגונים מורכבים מאנשים, ואנשים מושלמים, כמו גם ארגונים מושלמים יש רק באגדות ילדים ובמיתוסים ארגוניים. אנחנו צריכים את האגדות והמיתוסים כדי לבנות לנו את המודלים המושלמים מולם נשווה את עצמנו, אבל אנחנו גם צריכים לדעת להבחין בינם ובין המציאות. כמה חבל.

11 Responses to מסוכן להשתמש בדוגמאות חיות

  1. Idan Bchor הגיב:

    הזמן את השנים יניס
    וקצת בינה בלב מכניס
    אבל ישנם דברים שהוא עוד לא גילה לי
    האם יפרח לי עוד שושן
    האם נעור בי ניצוץ נושן
    האם בסוף הדרך מחכה תשובה לי

    ואיך נדע
    אם יש תקווה
    שכשנבוא, שכשנבוא
    נמצא תשובה

    מילים: אלמטריוטיס לחן: א. קונדיס ביצוע בעברית: אריק איינשטיין
    ————————————————————————————–

    עוד פוסט מצוין ומעורר מחשבה.

    לספרי ניהול בהם משובצים "סיפורי הצלחה" יש, לטעמי, שתי מטרות "גלויות" ומטרה נוספת שהיא סמויה יותר מהעין, ודוקא משום כך מענינת לא פחות – לפחות אותי…

    מטרה א'
    לספר את הסיפור – לרוב תחת הכותרת "כך הצלחתי / הצלחנו".
    הדוגמאות הקלאסיות בעולם הניהול: לי איאקוקה, ג'ק וולץ, ודומיהם

    מטרה ב'
    להציג "תיזה" חדשה – ולהוכיח את תקפותה ע"י דוגמאות מהשטח
    דוגמאות: "לנצח נבנו", "מטוב למצוין", "אוקיינוס כחול", "פרה סגולה"…

    המטרה השלישית אינה מופיעה על הכריכה ואינה מתחוללת בראשו של הכותב אלא דווקא בראשו של הקורא (ולעיתים, בראשו של הכותב המתוחכם אשר מבין את ראשו של הקורא) – והיא יצירת ה-ת-ק-ו-ו-ה שאם נשקיע, נשנה את הרגלינו ונאמץ את התפיסות והכלים החדשים (חזון, מצוינות, חדשנות, בידול…) אזי נהפוך למנהלים ולארגונים מוצלחים ומצליחים יותר.

    כמו בהשוואה המצוינת לאגדות ומיתוסים – מי שסבור שאלו הם החיים האמיתיים צפוי כנראה לחוות אכזבה כואבת (כדאי לקרוא את ההקדמה ל"אסטרטגיית האוקיינוס הכחול" בה מסתלבטים המחברים על "לנצח ניבנו"), אך עבור רבים מאיתנו עצם המחשבה כי "יש תשובה" (גם אם "קוגניטיבית" ברור לנו שבפועל היא חלקית ומוגבלת) יש בה כדי ליצור תקווה ו"אנרגיה" להמשך הדרך.

    מה המבדיל בין "תקווה" ל-"אשליות ומקסמי שווא"?
    מדוע "קוסמים" ובעלי "מתכונים לאושר" מצליחים ומרוויחים יותר מרובנו?
    כמו בפוסטים קודמים – זו כבר הרמה להנחתה שמקומה בצידה האחר של הרשת…

  2. שוקי הגיב:

    אנשים זקוקים לדמויות להזדהות עימן. זקוקים גם לחטטנות בענייני האחרים – מספק את יצר המציצנות. באופן אישי אני לא סובל לקרוא ספרים מסוג זה…ואני לא מתבייש לאמר שפרט לסיפרו של אייקוקה לא קראתי ולא רכשתי (שיהיה בספריה) אף אחד מהספרים שהופיעו לעיל. ספרים נועדו בעיקר על מנת לעשות כסף – להימכר. אף אחד מהנל לא נכתב על מנת שמנכלי ה 1000 פורצ'ן יקנו אותו, יעיינו יחכימו ויהיו מנהלים טובים יותר…..הם נמכרו על מנת שמיליונים בעולם ירכשו אותם ויצטטו חלקים מהם בהרצאות, בשיחות סלון, בחנויות הספרים ובמאמרי ביקורת בעיתון. אני מכיר לא רע את עולם הספרים בהיותי שותף להוצאת ספרים. הם אמורים להתכלות – על מנת לפנות מקום לספר הבא / לטרנד הבא. אני מאמין שבכל הרצאה / שיחה וכו זה נחמד ועדכני ומשעשע לנתח חברה אחרת – לאו דווקא מהענף שלנו כי כיום התחרות הינה גם מענפים אחרים – ובתהליך של מיזוגים ורכשיות סוני יכולה למצוא את עצמה מחר חלק מדיסני – או להפך – בדיוק כפי שדיסני קשורה עם חברה המייצרת משקאות אלכוהוליים. עד גבול מסויים – ניתן לנצל גם פאשלות של דמויות מובילות קמפיין – תארו לכם את יאיר לפיד מתגרש……
    מי שהגדילו לעשות היו דווקא היוונים והרומאים בסיפורי המיתולוגיה והגבורה שלהם…מה קורה שם במרומי האולימפוס?…סיפורי מסעות מרהיבים, גבורה עילאית, תככים, בגידות, מפלות ונצחונות, חזון, ראייה קצרת טווח וארוכת טווח, יצרים ……ערבוב של אלים, בני אדם ועדת ממזרים של בני תערובת – כל אלה מודלים מופלאים לעולם הניהול שתוך שימוש נכון במטאפורות הלקוחות מאותם סיפורים – ניתן להגיע להשגים רבים בניהול ובייעוץ למנהלים וצוותי ניהול. מי פילל שהסוס הטרויאני יהפוך למושג במחשבים ? ועבודה סיזיפית תהפוך למושג ניהולי ואודיסיאה , והרקולס, ואחרים שאפשר להמציא בנקל – הרי מי זוכר באמת…..
    אני מאמין שהצגת דוגמאות חיות כשיטה הינה גם צורך של המרצה……אני מעודכן, אני באמת יודע מה קורה שם אצל המצליחים או הנכשלים, ממש טרי מאחורי הקלעים ….כשנכתב ספר על 10 הארגונים המצליחים …."תשמע, מאיפה הבן אדם הזה יודע הכל – בסודי סודות? הוא היה מעורב שם? הוא הופך לחלק מההצלחה ההיא – וכאמור זה מה שחשוב לחשבון הבנק. ולסיום – אנקדוטה…… אני מכיר יועצת ארגונית שמתפרנסת יפה מזה שבין השאר רוכשת ספרי ניהול חדשים. היא מאד אוהבת לקרוא, ואחת לחודש מקיימת שעת סיפור (בתשלום נכבד) לחברי הנהלה בארגונים אחרים…. מספרת מה כתוב בספרים על מנת לתדלק אותם בחומר עדכני לציטוטים ושיחות פרוזדור / נאומים בארועים.. לוותיקים שבינינו – זה מין "דובשני" למנהלים.

  3. Zvika Roll הגיב:

    שוקי ועידן היקרים
    איזה כייף לקרוא את התגובות שלכם. כמו שבמציאות כל מפגש אתכם הוא העשרה ומסע לרעיונות וחשיבה מקורית, גם כאן זה ככה. מתברר שמי שיש לו מה לאמר – יש לו מה לאמר. כבוד הוא לי להציע אכסניה לשיח הזה.

    עידן – שים לב לחלק האחרון בפוסט של שוקי – מזכיר לך משהו?

  4. Idan Bchor הגיב:

    מסתבר שבין אם נירצה בכך אם לאו, כולנו חלק מתעשיית האשליות – אם כיוצרים, אם כצרכנים ואם כמתווכים…
    האם "איליאדה ואודיסאה" ראוי יותר לעיסוק מ"לנצח נבנו" וחבריו למדף – זו כבר שאלה של השקפה ושל טעם אישי… לטעמי עצם החשיבה והדיון בתכנים (גם אם באופן חלקי ושטוח כמקובל במקומותינו) הם כבר הישג בלתי מבוטל.

    צביקה –
    תראה איזה יופי של שולחן פינג-פונג פתחת כאן, לכל השכונה…
    וגם – בודאי ששמתי לב לסיומת בפוסט של שוקי, מה שהחזיר אותי ל"שבעת ההרגלים" של סטיבן קובי ולאחת הסיסמאות שהיו ונשארו הגדולות מכולן:
    Just DO it

  5. שוקי הגיב:

    מסתודדים בחברה ההאא…. לא יפה

  6. Zvika Roll הגיב:

    ועכשיו שוקי שובר את הראש וחושב "מה לעזאזל כבר יש בסוף הפוסט שלי…???"
    אני לא הולך לעשות לך הנחות…הרמז הוא כמובן "דובשני למנהלים". בלי להכיר את היועצת עליה אתה דיברת…עידן הגה מושג דומה. כלומר: העולם לא רק שטוח, עגול וקטן…הוא גם מסתובב.

  7. benziv הגיב:

    אני דווקא כן קוראת את הספרים האלה ואני חושבת שאין צורך שהם יהיו נכונים לתמיד. לי מספיק שיהיו הדברי נכונים לזמן שבו הם נכתבו.

    עניין הנצח מת עבורי, אולי כשהבנתי שאני לא אחיה לנצח.

    באופן מתמיה ומעורר קנאה, ארגונים חיים הרבה יותר מאנשים. והם ברוך השם משתנים. חלק עולה עוד יותר וחלק ידרדר ויגמר.

    אם כבר יש בעיה, אני חושבת שהיא קשורה לציפיות של הקוראים, לנוסחאות החד ערכיות ואולי הדו ערכיות. וכאלה אפשר למצוא עם הרבה יוצאים מהכלל. כמובן, שאלה שכותבים טועים באותו הדבר.

    אז לחיי כל הספרים הבאים שיצאו על כל החברות הבאות שיצליחו והעיקר שיהיה לנו מה לקרוא, על מה לחשוב ועל מה לכתוב.

    ושיהיו טעויות! צריך אותן גם.

    תודה על האפשרות לחשוב על זה עוד קצת…

  8. שוקי הגיב:

    אז אם עידן תהה האם יש לזה שוק – אז יש, אמנם מוגבל אבל יש ואני חושב שיש בזה יופי מסויים שהנהלה יושבת ומקשיבה לראשי פרקים מתוך ספר ניהול… וכמו שאומרת אתי אולי גם למישהו יוצא מזה עוד משהו….ובקשר לטעויות – מה זאת אומרת שיהיו טעויות… אני תורם די הרבה לתחום הזה. אני מאמין שהעובדה שאני לא קורא ספרים כאלה קשורה גם למשהו ילדותי ומתריס שקיים בי ולעיתים משתלט על התגובות שלי…אבל זה אני, לפחות עד שאשתנה.

  9. benziv הגיב:

    אני ממש מרגישה מוסיפה את הפאן העממי כאן.

    יש לי גם ספרי בישול של ממש, כאלה עם רצפטים. הם איפשרו לי ולבני ביתי מזון משובח ובתקופות מסויימות הייתי ממש מקצועית בזה (שוקי, אתה אשם באחד מהם).

    הספר הראשון היה של מולי בר דוד, שלימדה אותי כמה היא הצליחה כשנכנסה למטבח ועשתה כך או כך. אני חיקיתי ונהניתי. עד היום, לדעתי הוא אחד הספרים הטובים שיש לי וכל מה שכתוב בו ונוסה – הצליח. הרבה לפני העידן של התמונות וכו'.

    אפילו תורכית למדתי ממנה, או הולנדית (כי הוסיפה את שמות התבשילים בלועזית), שלא לדבר על אנתרופולגיה של מזון.

    מכאן, שלדעתי מה שנכתב באהבה ומתוך מקום אמין ומדויק – עונה על הצרכים של הצרכנים ויש לו שוק.

  10. Zvika Roll הגיב:

    סיכום ביניים:
    כמו שוקי, גם אני עייפתי מספרי הניהול. יש ספרי ניהול מצוינים אבל הם מעטים ונדירים. חלק גדול מהספרים נכתבים כי בארה"ב זו דרך מקובלת שיועץ (גם כשאין לו משהו מיוחד לאמר) כותב ספר כי זה האמצעי המהיר (ואולי אחד הזולים יותר, תרתי משמע) למצב את עצמך "כמומחה". זה מוסיף רושם לקורות החיים או לעמוד ה"אודות".
    אם להמשיך את הקו של אתי, בבחירה בין ספרי ניהול לספרי בישול, אני חושש שספרי הבישול לוקחים בגדול, בעיקר כאשר ספרי הניהול מנסים להיות כמו ספרי הבישול ולחלק מרשמים.

  11. […] למצוין אבל לא לנצח בעבר כבר כתבתי על הסכנה בדוגמאות של ארגונים "מצוינים" ובמיוחד […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: