power point בת עשרים

השבוע מלאו 20 שנה ל- PowerPoint, התוכנה ששינתה את הדרך בה אנשי עסקים מדברים זה עם זה, מציגים את עצמם ולמרבה הצער, גם את הדרך בה מידע וידע מועברים בארגונים והדרך בה דיונים מנוהלים והחלטות מתקבלות.  הענין הוא ש – powerpoint אף פעם לא תוכננה להיות כל הדברים האלה. במקור היא הייתה אמורה להיות תוכנה נילווית לתוכנות לכתיבת מסמכים, עריכת דוחות וניתוח נתונים. powerpoint הייתה אמורה להיות תוכנת תמצות ולא הדבר עצמו. אבל העצלות, החוסר הכרוני בזמן, וקלות ההפעלה של התוכנה הוציאו אותה מסביבתה המקורית. הרבה מנהלים (ויועצים ומרצים) כבר לא כותבים שום דבר אחר מלבד מצגת powerpoint. הכל צריך להיות שם, הרקע, הנתונים, הניתוח, החלופות, המסקנות וההמלצות. בבולטים, בשקפים דחוסי טקסט ועיצוב…עצוב ועצבני. האשמה היא לא בתוכנה, האשמה היא במשתמשים.

PowerPoint אינה תוכנת כתיבה אלא תוכנת הצגה. אני מכיר אישית את הויכוחים עם משתתפים בסדנאות וקורסים שאני מעביר, המבקשים לקבל את המצגות שלי, ועוד מראש (כדי שיוכלו לכתוב ליד השקפים), ואני מתעקש לא לחלק בכלל, או לפחות לחלק רק בסוף. הטיעון המרכזי שלי: מצגת powerpoint אינה כלי למידה אלא כלי הוראה. מי שרואה מצגת שלי מבלי להיות במפגש עצמו יכול להבין מעט מאוד ממה שהתכוונתי להעביר או לאמר. המצגת היא "הלווי" ללא השיר עצמו וללא הזמר, אז איזה ערך יש לה? מי שמייצר מצגות שצריכות לחיות לבד, בלי המציג בעליל חייב לייצר מצגת גרועה.

זה העמוד האישי של רוברט גסקינגס, האיש שהמציא את powerpoint, ב – 1987 עם שותפו לפיתוח, דניס אוסטין, ונקנה על ידי מיקרוסופט באותה שנה (זו הייתה הרכישה הראשונה של מיקרוסופט), תמורת 14 מליון דולר (של אז).  לכבוד יום ההולדת, הוול סטריט ג'ורנל הקדיש לתוכנה ולממציאה כתבה שלמה, המציגה את היתרונות ואת הביקורת על התוכנה. אחד ממבקריה הגדולים ביותר הוא Edward Tufte  מהמומחים הגדולים בעולם לייצוג גרפי של מידע, ופרופסור ב – YALE . מאמרו the cognitive style of powerpoint הוא קריאת חובה לכל מי שמשתמש ב- powerpoint.

אני אישית סבור שעולם המצגות רוויות הטקסט, המסודר ב – bullets ומוקרא בקול (בעצם, מדוקלם מילה במילה) על ידי המציג עבר מהעולם, או לפחות ראוי שיעבור.  בפתח העשור השלישי של חייה  powerpoint ראויה ליותר ומסוגלת ליותר. גם הקהל עייף מהדיונים המלווים בעשרות שקפים משעממים, ומהרצאות רוויות שקפים עמוסי טקסט או גרפיקה ילדותית. הגיע הזמן לצאת לעצמאות, להתשחרר מהתבניות המקירוסופוטיות הנוראיות ולהתחיל להיראות קצת יותר מקוריים ומעוצבים. ליום ההולדת ה- 20 אני מאחל לה משתמשים בוגרים ומודעים יותר. וכן, גם יום הולדת שמח, למרות הכל.  

6 Responses to power point בת עשרים

  1. יגאל חמיש הגיב:

    קודם כל – מז"ט!..
    כמוני כמוך, אני נמצא באותן סיטואציות. אני שם לב שכמות הפעמים בהם אני עושה שימוש בתוכנה הולכת ופוחתת, וזה עוד התעצם אחרי שקראתי את ספרו של Steve Denning המספר על ניסיונו לעניין את המנהלים בבנק העולמי ולהניע אותם לעפולה בתחום ניהול הידע בארגון, באמצעות מצגות PowerPoint המציגות את הנושא. לדבריו, היות ו "Nothing else worked", הוא נטש את התוכנה והחל "לספר" את ה "סיפור" – בע"פ.
    כאמור, גם אני נוהג כך יותר ויותר, והאפקט של זה הוא רב יותר.

    חשוב לומר, כי ה PowerPoint הוא אכן כלי המַבְנֵה מחשבה, ומסייע בהצגת רעיון, אך לטעמי, אין תחליף לסיפור (האישי).

  2. Zvika Roll הגיב:

    היי יגאל,
    טוב לפגוש אותך (גם) כאן.
    אני מסכים לכל מילה. אכן "הסיפור" הוא הסיפור המרכזי בכל פרזנטציה, ואוסף שקפים אינה "פרזנטציה".

  3. benziv הגיב:

    מוכרחה להוסיף, שעד היום, אנשים שמלמדים בתוכניות מסוימות כגון: גישת הגשטלט מבית המדרש של קליבלנד – לא מציגים באמצעות מצגות כאלה או אחרות וכן לא באמצעות שקפים. המקסימום יהיה דף שהוכן מראש וחולק ו/או נתלה כפלקט.

    בפעם הראשונה שפגשתי את האינטנסיביות של ההצגה היה באינטל, עדיין בשקפים. קראתי לזה אז "שקפמניה". אי אפשר היה לדבר ללא זה. אני שמחה ששוב מסתכלים לקהל בעיניים ומספרים סיפור.

  4. יגאל הגיב:

    יש עוד כמה ר"ת, למשל: שְקַף-רץ…

  5. Zvika Roll הגיב:

    ועוד ביטוי שלמדתי מיגאל…"שווה שקף"
    כמה ביטויים נוספים הקשורים לנושא:
    powerpointitis – מחלה ארגונית המאופיינת באיבוד היכולת לדבר זה עם זה ללא שקפים, דיבור חסר פשר ב"כותרות" בלבד, ואיבוד היכולת לקשר בין מלים ובין משמעות. במקרים קיצוניים המחלה גורמת לאובדן זכרון מוחלט לטווח הקצר בקרב המשתתפים. למחלה טרם נמצא טיפול תרופתי, כרגע הטיפול הוא התנהגותי בלבד, ואינו כלול בסל הבריאות. השם העברי למחלה: "שקפשקת". נגיף במחלה זוהה לראשונה על ידי בעבודה שעשיתי עם ארגון תעשייתי גדול,
    chartjunk ביטוי של אדוארד טאפט, המבטא שקפים מלאי "זבל" גרפי כגון קליפארטים, טקסט בהנפשה, אפקטים קוליים מיותרים וכיו"ב….
    chartoons כמו הנ"ל אבל יותר ילדותי.
    ואחרון (גם הוא שלי): דקלמת: הדובר אינו מסוגל להתשחרר ממה שכתוב בשקף, עומד ומקריא את השקפים מילה במילה…מוביל לתופעה אחרת הקרויה "תרדמת" (ע"ע).

  6. אבל, אפשר גם לחשוב חיובי.
    אם ניתן כוח לנקודה אותה אנו רוצים להדגיש.
    נכון. ואף שקף עוד לא ענה לדובר……………

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: