הרהורים בעקבות וינוגרד

את הבלוג הזה התחלתי לכתוב עם סיום מלחמת לבנון השניה. הפוסט הראשון שלי היה "האם מדינת ישראל מסוגלת ללמוד". התחושה הכללית הייתה קשה, גם התחושות שלי היו קשות. הצורך לפרוק את הכעס, התסכול, הפחד – היו הקש ששבר את גב הגמל בדרך לבלוג, שהיה מתוכנן אצלי מזה זמן. המלחמה רק הקדימה את לידתו. אני בדרך כלל לא חוזר לקרוא פוסטים שלי, אבל הפעם חזרתי. כתבתי שם בין השאר: "מה שאנחנו צריכים עכשיו זו מנהיגות שתוביל תהליך למידה שאין בו ניסיון למציאת אשמים אלא יש בו מאמץ בלתי מתפשר להבין לעומק כיצד הגענו למצב אליו הגענו…". ובכן המנהיגות הזו נמצאה, קוראים לה ועדת וינוגרד.

קראתי את דוח וינוגרד. יגאל ששלח לי את הלינק במייל מצא בו סיפור של כשל בניהול ידע ולמידה. זה נכון. אבל בעיני זה אפילו עוד יותר בסיסי. דוח וינוגרד הוא אבחון ארגוני מרתק. כתוב לעילא ולעילא ומציג תמונה מדאיגה ומצמררת –  המדינה אינה מנוהלת!!! אני לא מדבר על מנהיגות אלא על ניהול בסיסי, פשוט, אלמנטרי. שרי הממשלה ומפקדי הצבא לא היו צריכים להמציא שום דבר. הם רק היו צריכים לפתוח ספר ניהול בסיסי ולפעול על פיו. הם לא עשו את מה שכל הנהלה נורמלית של ארגון קטן או מפעל קיקיוני היו עושים – לדאוג שהם יודעים ומסוגלים לבצע את תפקידם. קוראים לזה כשירות. דוח ויונגרד מוצא ששרי הממשלה אינם כשירים לביצוע תפקידם. הם לא הוכנו לתפקיד, לא עברו בחינות כשירות ולא הכשרה. הם רק מונו. כתוצאה מכך חסרה להם ראיה מערכתית ואסטרטגית של סוגיות הליבה בהן מטפלת הממשלה, חסרות להם מיומנויות לניהול מערכתי, חסר להם ידע לבחינה, שקילה והכרעה מול הדרג המקצועי. מאחר ואין לממשלה "סדנת כניסה לתפקיד", השרים לא מחויבים בהדרכה או הכשרה, די להם שקונסטלציה פוליטית כזו או אחרת תאפשר להם להתיישב בכסא. ואז מה?

 דוח וינוגרד הוא סיפור של כשל ניהולי, ברמה הבסיסית ביותר של ניהול: ביצוע נכון של תהליך קבלת החלטות, הצבת יעדים, תאום משאבים, בקרה. לא היה צריך יותר מזה. הממשלה והצבא לא נכשלו במבחן המנהיגות (גם בו הם נכשלו אבל זה ענין לועדה אחרת) אלא במבחן הניהול – הוצאה לפועל בצורה יעילה ואפקטיבית של פעולות שיובילו להשגת מטרות בטווח הקצר. אפשר לתקן את זה לעתיד על ידי הכשרה ניהולית ועל ידי הטמעת מתודולוגיה ("פרוטוקולים") שמחייבים תהליכי ניהול נכונים.

הדרג הפוליטי של מקבלי ההחלטות כשל. התרחש לנגד עינינו צרוף מקרים אומלל שהוביל להמצאותם של האנשים הלא נכונים במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון. זה לא צריך לקרות, אבל זה קורה. הפרק המדאיג יותר בעיני הוא זה שעוסק במוכנות הצבא. בצבא לא מדובר באנשים שמונו על בסיס נסיבות פוליטיות אלא על דרג מקצועי. מפקדי הצבא לא נמצאו מספר חודשים בארגון, לא הגיעו אליו מניהול עירייה או איגודים מקצועיים. זה לא רק מקום העבודה שלהם אלא זו הקריירה שלהם. הם היו חייבים להיות מקצוענים ללא פשרות. לגבי הצבא לא מדובר בכשל מצבי, חמור ככל שיהיה אבל מצבי. שם מדובר בכשל מתמשך, רשלנות מקצועית של ממש. הם הדרג שצריך להגן עלינו ולחפות על אי הכשירות של הדרג המדיני שעשויה לחזור על עצמה במשטרים דמוקרטיים. אני לא רואה כל כך מהר ממשלה שמיישמת את המלצת הדוח להשתתף בסדנאות ניהול, אבל הדרג הצבאי הבכיר עוסק בניהול / פיקוד על בסיס יום יומי, הם בוגרי קורסי קצינים, ומכללות לפיקוד ומטה ולימודים אקדמיים (שאנחנו מיממנו להם בדיוק כדי שיהיו כשירים). הדרג הצבאי הוכשר לתפקידו, מוין, נבחן ואמור היה להיות מקודם על בסיס מקצועי. להכין את הצבא למלחמה זה התפקיד שלהם, העבודה שלהם, המקצוע שלהם. להם לא עומד שום תרוץ.  האנשים הפוליטיים שהנהיגו את המלחמה הזו הם אפיזודה חולפת. אני לא חושב שנראה אותם מנהלים עוד מלחמה. אבל הצבא הזה ישאר איתנו גם למלחמות הבאות. זו הסכנה הברורה והמיידית. ראש ממשלה אפשר להחליף, את הצבא לא. הצבא שלנו הוא ארגון שבע, מסורבל, שבוי בקונספציות שלא מוכיח יכולות לבצע מהלכים אסטרטגיים וניהולים נועזים הדרושים להצלתו. הדבר המדאיג אותי יותר מכל הוא ששמעתי היום ברדיו מישהו שאמר שהצבא כבר הפיק את הלקחים ותיקן את הליקויים. אני לא איש דתי, אבל בשלב זה לא נותר לי אלא לבקש את התערבותו המיידית של אלוהים.

11 תגובות על הרהורים בעקבות וינוגרד

  1. […] ממה שקיוויתי, חבל. עוד תמונות. עוד דיווחים ודעות: 1 2 3 4 5 6 7 8 […]

  2. מאת דרומי:

    קודם כל, אתה נותן פה הרבה קרדיט לארגונים. רוב הארגונים שאני נתקלתי בהם מנוהלים באופן מחפיר ללא תהליך מסודר של קבלת החלטות. (אבל זה לא ממש רלוונטי…)

    שנית, המבנה של הממשלה שונה מהמבנה של ארגון. השרים לא אמורים להיות בעלי ההבנה המקצועית – זה לא התפקיד שלהם. התפקיד שלהם הוא לקבל את ההכרעות הפוליטיות – קרי, ההכרעות הערכיות, אלה שבהן לא צריך להכריע בשאלה 'מה יעבוד יותר טוב' אלא בשאלה 'לאיזה יעד אנחנו רוצים להגיע'. בגלל זה יש שם נבחרי ציבור – שאמורים לשאוף ליעדים שהבוחרים שלהם רוצים.
    זה, כמובן, רק מחמיר את הכשל של הדרג המקצועי, שצריך להיות טוב במיוחד – כי תפקידו הוא לתת לשר תמונה רחבה של ההשלכות של כל האפשרויות בזירה, כדי שיוכל לעשות בחירה מושכלת של יעדים. הצבא בהחלט לא סיפק את הסחורה במקרה של מלחמת לבנון השנייה.
    כמובן שכשהשר – בנוסף להיותו מייצג רצון הציבור – הוא גם איש מקצוע, קל לו יותר להבין את כל ההשלכות של הבחירה, ולכן סביר שיעשה את מלאכתו טוב יותר. אבל שר צריך קודם כל לייצג את רצון בוחריו, ההבנה המקצועית היא צ'ופר נחמד ולא יותר.

  3. מה אפשר ללמוד מדו"ח וינוגרד על למידה, ניהול וידע?

    (כרגע, פוסט קצר – בהמשך, יגיע אחד מפורט יותר).
    למי שעדיין לא הספיק לקרוא את המסמך המרתק, הקליקו כאן.
    אני אינני איש צבא, פוליטיקאי או נושא משר…

  4. אין לי ספק ש"הדחקה אירגונית" הוא חלק מהקשיים שלנו לשפר ולהתאים את המערכת הפוליטית כמו גם מערכות אחרות במדינה שלנו כדי שיענו על הצרכים.

    אני חושב שתשמח להקשיב לד"ר אדיג'ס וד"ר דון בק מדברים בדיוק על זה. ואדיג'ס המנוסה מאוד בייעוץ למערכות ומנהיגים אומר בבירור – הבעיה אינה פרסונלית אלה מערכתית

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=12853

  5. מאת benziv:

    הסתכלתי על הדוח. ראיתי שללמוד אותו יקח לי זמן רב. לא עשיתי את זה. כל הכבוד לך שאתה כן.
    ואני שואלת את עצמי:
    איך "בולעים" דוח כזה?
    כמה באמת קוראים אותו?
    כמה מבינים אותו?
    כנראה שהתשובות לשאלות האלה מסבירה למה כל כך הרבה דוחות נעלמים כאילו בלעה אותם ואת מסקנותיהם האדמה.
    דווקא הייתי שמחה לראות כאן: תמצית מנהלים.
    גם הם, המנהלים, לא קוראים בד"כ הכל, ומסתפקים בתמצית.
    אני הייתי רוצה תמצית.

  6. מאת Zvika Roll:

    דווקא בגלל המורכבות / עומס / עומק של הדוח ברור שזה לא פריט קריאה קל או פשוט. התקשורת עושה עבודת תווך ומסכמת אותו עברנו. הסיכום שלה מוטה לטעמי והוא מוסט לאזורים בהם יש "דם" כמו מי צריך להתפטר, מי אשם וכמה פעמים הוזכר הפועל א.ש.ם. ביחס לכל שם. זו לא הנקודה ובטח לא הדיון הנוקב שהדוח הזה מחייב. והציבור מגבש את דעותיו לא על הדוח אל על הפרשנות של הדוח כפי שהוגשה לו באופן חלקי (ואולי מגמתי) על ידי תקשורתנים. לכן למשל, הסוגיה שאני העלתי לא זכתה להדגשה בדיון הציבורי, למרות שלדעתי הפרק על צה"ל הוא זה שצריך להדיר שינה מענינו.

  7. נכון, הדו"ח הוא (יחסית) מסמך ארוך. אבל, הוא כתוב בצורה מאוד מרתקת, צנועה ומלמדת. עיקר הכוח וההשפעה של הדו"ח הזה הוא דווקא לו ב 'שורות תחתונות', אלא בתהליכים מתמשכים, עמוקים.
    זו בדיוק הסיבה מדוע בחרתי לקרוא אותו ולכתוב עליו מהזווית של למידה, ידע וניהול. אפשר ללמוד מהדו"ח המון על מערכות ארגוניות ואיך הן מתנהלות.
    במובן זה, הדוח הוא סוג של Textbook חיוני בהבנה של ארגונים ותהליכי הלמידה והפעולה שלהם.

  8. מאת Zvika Roll:

    מסכים לגמרי עם הרעיון שהדוח יכול (וצריך) להוות טקסטבוק לקורסי ניהול, למידה בארגונים ותהליכים ארגוניים בעיקר מרשים הפרק התיאורטי משהו שעוסק בתהליכי קבלת החלטות בארגונים.

  9. […] גלילי – מה באמת אומר הדו"ח על עמיר פרץ, צבי רול – הרהורים בעקבות וינוגרד, Lisa Goldman – As the Zeitgeist turns: War, Winograd and What next , עידן – ההברקה […]

  10. מאת benziv:

    אם להשתמש במטפורה מוכרת, הרי הדוח קשה לפיצוח כמו מוזיקה אלקטרואקוסטית לקשיש שאוהב מוזיקה קלאסית קלה.
    רבות דובר על הצגה אפקטיבית של נושא. הדוח הזה מוצג בצורה שאפקטיבית לקבוצה קטנה מידי של אנשים. צריך היה לעבד אותו.
    וגם השאלה היא: מי הלקוח של הדוח? למי הוא מוצג?
    לסטודנטים שלי אני לא מרשה להגיש עבודות שהלקוח לא מבין, שקשה לו לקרוא וכו'. ובתחילת כל דוח יש תמצית מנהלים למנהל המשתעמם מהר.
    החזון שלי: שבכל מספרה ניתן יהיה לדבר על הדוח.
    אפשרויות המימוש: כנראה שאם אני לא אעשה את זה – אף אחד לא יעשה, ואני כרנאה לא אעשה את זה.
    אני גם חושבת על תחקיר מוקיר. האם אפשר היה לכתוב את הדוח מהראש הזה? לא יודעת. אולי.

  11. מאת Zvika Roll:

    בעיני הדוח דווקא כתוב באופן מאוד ברור וממוקד. זו שפה של דוחות. אני מעדיף את זה על פני הסגנון הפאורפוינטי של דוחות של מקינזי למשל.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: