מסיבה פרטית

השבוע, מתי שהוא במהלך יום רביעי, עבר בבלוג הזה המבקר ה – 2300. בערב פתחתי לכבודו בקבוק יין וקראתי לאשתי, שתראה במו עיניה את הפלא. "נו טוב" היא אמרה, "זה בגלל הזיון הזה ששמת בכותרת". "לא נכון", השבתי, "פחות מ – 100 איש הגיעו בעקבות הזיון, השאר באו מאהבה". "כן, אהבה" היא אמרה ורצה לראות "עמוק באדמה". אין מה לדבר על לראות את המשחק של הפועל תל אביב בערב הזה. הבת שלי שהייתה בדרכה למטבח הוסיפה פרשנות: "זה לא באמת 2300 איש, כי חלק זה כאלה שחוזרים". "זה בדיוק הענין" ניסתי להסביר…" כמו בחיים…הרבה עוברים, אבל בסוף אתה נשאר עם אלה שנשארים". 

נשארתי לעוד כמה דקות, לחגוג לבד עם 2300 אורחי. לגמתי קצת מהיין ובהיתי בעמוד הסטטיסטיקה. בעצם, מסיבות אף פעם לא היו הצד החזק שלי. הצטרפתי לאשתי ולמסיבת הפרידה שלה מעמוק באדמה. הסדרה המעולה הזו הצליחה להטיח בנו את החיים ללא רחמים. חשופים, שרוטים, דחוסים ומרתקים, בהגדלה ותחת פרוג'קטור ענק שלא הותיר לנו מקום להסתתר בו. אבל 3 דקות הסיום עוצרות הנשימה של הסדרה היו הדבר החזק, המצמרר והמדהים ביותר שראיתי אי פעם בסדרה כלשהי בטלביזיה. מסטר פיס של תסריט, במוי והפקה. 3 דקות של היפר-ריאלזים דחוס, שחייבים לראות אותם שוב ושוב גם כדי לעכל ולעבד וגם כדי לא לאבד את המראה המופלאה והמרתקת שהן מציבות בפנינו. ארבעים שנים של חמש דמויות נדחסו לתוך סצינת סיום אחת, בפרץ של תסריט מבריק ובימוי גאוני, וכל מה שרציתי זה שזה לא יגמר, שזה לא יגמר ככה, אבל בחיים, ככה זה נגמר. מודעות האבל העתידיות של דמויות הסדרה נמצאות כאן. (עוד הברקה של HBO שיודעת למתוח את הגבולות ולהגדיר מחדש מה זו בכלל סדרת טלביזיה.  מישהו אמר פוסטמודרניזם?)

אשתי הלכה לישון, ואני כדי להתאושש קצת, צפיתי בפעם השמינית בעוד פרק של לארי דיויד. בינתיים הפועל תל אביב עלתה לשלב הבא באירופה. (הענין עם הפועל תל אביב הוא קצת כמו לקנות כרטיס של לוטו. אתה יודע שלא תזכה, אבל עד להגרלה ולתוצאות אתה יכול לפנטז מה שתרצה).

בסוף נרדמתי  עם  2300 אורחי וסצינה בלתי נשכחת אחת. איזה ערב.

5 תגובות על מסיבה פרטית

  1. שיהיה במזל והרבה התלהבות להמשיך,
    אגב, אני שייך ל 'חוזרים'…
    בהצלחה, צביקה.

  2. מאת Zvika Roll:

    תודה יגאל, נדמה לי שכבר אמרתי לך שאתה היית הרוח שנשבה מאחורי בדרך לבלוגוספרה….

  3. מאת Idan Bchor:

    עוד פוסט מצוין ומעורר מחשבות

    כמו למשל
    למה אצלי בבלוג אין 2300 מבקרים – סימן שאלה
    האם רק בגלל שעדיין לא פתחתי אותו – סימן שאלה

    על-פי תחזית גרטנר, המופיעה בדה-מרקר של ששי האחרון
    יהיו במחצית 2007 100 מליון בלוגים ברשת
    ואילו על-פי סקר "טכנוראטי", שהוא מבכירי מנועי החיפוש בעולם הבלוגים
    אוכלוסיית הבלוגרים מכפילה את עצמה מדי 7-5 חודשים
    כאשר מדי יום נולדים 175 אלף בלוגים חדשים
    אלא שחלק ניכר מהם נזנח במרחבי הרשת מיד לאחר הפוסט הראשון- 3 נקודות
    אז איך נדע אם יש תקוה – סימן שאלה
    שכשנבוא, שכשנבוא נמצא תשובה

    קצת גימטריה
    כמה זה 2300 מבקרים / ביקורים – סימן שאלה
    בדיוק 100 משחקי כדורגל (כולל שתי הקבוצות + הבן זונה עם המשרוקית) – סימן קריאה

    עמוק באדמה
    אכן סדרה מדהימה, החל מהאבוב בנעימת הפתיחה המצמיתה שאיש לא מצליח לזכור רגע אחרי
    וכמו תמיד ניתן לשאול – מילא התוצאה על המסך, מי המוח המטורף שהצליח לחשוב על כל זה
    אישית מזכירה לי הסידרה הזו את טווינפיקס – נכון, הכל שונה לחלוטין, למעט החווייה המטלטלת

    ולסיום – מוסף מיוחד לחנוכה
    קחו את העכבר לראש הדף, געו בעדינות בטקסט האפור-עכבר שמופיע בכותרת
    וראו זה פלא: לפתע נדלק האור בתוך האותיות – 3 סימני קריאה

    חג שמח
    עידן

  4. מאת Zvika Roll:

    היי עידן
    תגובה מרחיבת דעת, שהייתה יכולה להיות פוסט בזכות עצמה, אלמלא בעליה העצל שמבלה בנסיעות לצפון (ואח"כ גם צריך לחזור).
    יאללה..100 מליון בלוגים לא יספיקו. העולם מחכה לבלוג שלך.

  5. מאת benziv:

    צביקה, תמשיך ככה. אתה כותב מצוין. תרים זוב כוסית 2500? איכשהו 2300 – זה נחמד אבל לא מספיק עגול בשבילי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: