השפה מעצבת את הדרך בה אנחנו חושבים על דברים, מקטלגים אותם, אליהם. אחת המלים הבעייתיות בשפתנו הניהולית היא “ישיבה”. מה עושים בישיבה? יושבים. לא חושב שזו סיבה ראויה לבזבז כל כך הרבה זמן לכל כך הרבה אנשים. הצעד הראשון בשיפור תרבות הישיבות (שכל מי שאי פעם השתתף בישיבה יסכים איתי שהיא זקוקה לשיפור ברוב הארגונים) הוא החלפת המילה “ישיבה”. אפשר במקומה להשתמש במילה “פגישה” , למשל. (בעיני זה ביטוי מדויק יותר גם אם רוצים להשאר נאמנים למקור האנגלי). לאט לאט נתחיל לגלות את ההבדל התהומי בין “לשבת” ובין “להפגש”. אחרי זה אולי יהיה אפשר להתחיל גם לדבר, ובסוף נגיע למצב שבו לא רק נדבר במפגשים האלה, אלא גם נאמר משהו.
ינואר 11, 2008 בשעה 8:25 am |
ולתחקיר נקרא תחכים ללמנהל מכוון ונרשה רק עשיית החלטות בלי הקבלה…אולי
תרשה שדרך הבלוג שלך אנשים יציעו שפה ניהולית מודרנית מתאימה וברורה.
ינואר 11, 2008 בשעה 3:12 pm |
יש הבדל בין ישיבה לדיון.
בישיבה אנשים יושבים יחד ומתעדכנים. הם לא נקראים לקבל החלטות או להמציא משהו חדש. כמובן שיכול להיות שההתעדכנות תביא למשהו חדש, אבל זו לא המטרה.
דיון, כשמו כן הוא: יושבים ודנים. מביאים נושא וצריך לחשוב עליו, להתווכח וכו’.
בד”כ – לא שמים לב להבדל.
ותמיד, תמיד, טוב להיות, להרגיש וגם לחשוב.
ינואר 13, 2008 בשעה 8:51 am |
אפשר לצקת תכנים חדשים ומשופרים לשמות ישנים.
אפשר לשנות שמות ועדיין לדבוק בהרגלים הישנים.
מה שחשוב זה מה המסר שמשדר מארגן הישיבה/דיון/מפגש למשתתפים.
ינואר 13, 2008 בשעה 6:13 pm |
is interesting http://alminuto.wordpress.com/
ינואר 15, 2008 בשעה 9:27 am |
ראשית , לא כל כך הבנתי למה בתמונה, חדר החשיבה נמצא מאחורי סורגים? אני מניח שלמי שנמצא מאחורי סורג ובריח יש הרבה זמן לחשוב…האם זו אזהרה? כאן לא כדאי לחשוב? אני מכיר ארגונים שייצרו חדרי יצירה וחדרי המצאה וחדרי יצירתיות ושלחו לשם אנשים שהיו אמורים לפתח שם משהו מדהים באוירה מגרה ליצירתיות.. לא ברור מה יצא מזה. אני בטוח שלשמות יש משמעות, גם הנומרולוגיה והגימטריה עוסקות בשמות , במשמעויות ובכוונה. אני למשל, לא מבין את משמעות המונח “להתוכח” . אני מדבר עם השותף שלי לעסקים ואומר, בוא ניפגש ונדבר על זה…..והוא , בהתלהבות האופיינית לבני 30 + קורא בחדווה “יאללה, ניפגש ואתה תגיד ואני אגיד ונתווכח עד שנמצא מה צריך לעשות”. ואני אומר – למה להתווכח אם אפשר להגיע לאותה תוצאה – ואולי טובה ממנה, אם נדבר?
אז מהיכן הגיע ה “להתוכח” הזה?
ינואר 15, 2008 בשעה 4:36 pm |
על זה נאמר הסורגים הם בראש [השלכתי].
ומכוון שעל עובדות לא מתווכחים, עובדות מבררים !
אז מה שרואים בתמונה אלו הרווחים בין האריחים המצפים את הקיר,
ועכשיו אפשר להתחיל לדבו או להתווכח על המשמעויות,הפרשנויות וכד’
ינואר 15, 2008 בשעה 6:50 pm |
מדאיג אותי שוקי שאתה מתחיל לראות סורגים במקום בו הם לא נמצאים, כפי שכתב גבי, אכן סוג של מבחן השלכתי.
ינואר 16, 2008 בשעה 9:52 am |
לא חשוב מה זה – חשוב כמו מה זה נראה…אבל זו הייתה סתם אסוציאציה פראית ובהומור!!! נשבע לכם!!! ולגבי ההומור שבכתיבה ובקריאה אז זה הולך ככה: נוצרי, מוסלמי ויהודי מגיעים לשדה התעופה (זה לא באמת אלא רק בבדיחה….) אומר הנוצרי:
ההמשך יהיה בתגובה לפוסט הבא.