ה- economist פרסם לפני שבוע כתבה המנתחת את הקשר בין ההשקעה בחינוך במדינות ה- OECD ובין הישגי התלמידים. כמעט כל המדינות הגדילו בצורה ניכרת את ההשקעה בחינוך בעשור האחרון אבל התוצאות לא השתפרו בהתאם. בחלק מהמדינות המצב אפילו המשיך להתדרדר למרות ההשקעה הגדולה בתשומות (מוכר לנו?). המצב חמור במיוחד עבור ארה”ב (שהתוכנית של ג’ורג’ בוש משנת 2002 “no child left behind” לא הביאה לשיפור במצב) ובריטניה שהפכה גם היא בשנים האחרונות למעבדה לניסויים חינוכיים ללא הואיל. (מענין שרוב קובעי המדיניות וחלק גדול מאנשי האקדמיה בסצינת החינוך בישראל דווקא מקפידים להמשיך ללמוד משני מקורות אלה. כנראה שקל יותר ללמוד דברים שלא עובדים בשפה שאנחנו מכירים מאשר להתחיל להקשיב לדברים שכן עובדים אבל נאמרים בפינית, למשל).
מגמה נוספת שעולה היא שהמדינות שהובילו בחינוך ממשיכות להוביל. בראש טבלת המדינות עם ההשגים הטובים ביותר מוצאים שוב את פינלד, דרום קוריאה, טיוואן, קנדה ויפן. תקציביהן של המדינות המובילות בטבלה אינם גבוהים יותר (בהתאמה לגודל האוכלוסיה) מאלו שבתחתית הטבלה. אז אם הגדלת תקציבים לא עושה את זה, מה גורם להצלחה של המדינות בראש הטבלה?
ניתוח המערכת החינוכית במדינות המצטיינות מגלה לנו בדיוק מהם הגורמים שמביאים להצלחתה של מערכת חינוך:
1. בכל המדינות המובילות בחינוך מנהלי בתי הספר קיבלו עצמאות ניהולית שאיפשרה להם עצמאות תקציבית, שליטה על תגמולים ותמריצים למורים, שליטה על קליטת והעסקת מורים וקביעת שכרם.
2. הביצועים של בתי הספר מתפרסמים וגלויים לכל. מדובר דרך אגב בנתוני אמת, כי הם נאספים, מעובדים ומפורסמים על ידי גורמים בלתי תלויים (בניגוד לארצינו למשל, בה משרד החינוך הוא גם הגורם המתכנן, גם המפעיל והמבצע וגם המבקר – את עצמו, כמובן. בתחומי חיים מסוימים קוראים למצב כזה גילוי עריות, בניהול קוראים לזה סתם קטסטרופה).
3. מורים איכותיים – בכל המדינות המובילות המורים באו מקרב הבוגרים המצטיינים באוניברסיטאות.
לא צריך ללכת רחוק ולהמציא את הגלגל. מישהו עשה את העבודה בשבילנו. אבל למה שזה יטריד את מר ארז או ישמש מודל לגברת תמיר? אנחנו הרי יודעים יותר טוב מכולם, ושאף אחד לא יתן לעובדות לבלבל אותנו או לנתונים להשפיע על הדעות והעמדות שלנו.
דצמבר 22, 2007 בשעה 6:43 am |
רגע, ואתה חושב שעם רמות השכר הנוכחיות בארץ ניתן יהיה להשיג את מטרה 3? כמות ההשקעה בחינוך חייבת לעלות, לפני כל דבר אחר, כדי להשיג את המטרות הללו. אף בוגר אוניברסיטה מצטיין לא ילך ללמד בבתי ספר לפני שתנאי העבודה שם יהפכו לאנושיים (כלומר, לא יותר מ-30 תלמידים לכיתה, עדיף גם לא יותר מ-20), עם שכר טוב *מהרגע הראשון* (ולא רק אחרי שהמנהל של בית הספר החליט שמגיעה לי העלאה). גם שינוי מהותי בדרג המנהל בבתי הספר יהיה נחמד, כמובן, אבל אי אפשר לצפות להכל.
בקיצור, כן, זריקת כסף אל תוך המערכת זה לא פתרון בפני עצמו – צריך לזרוק את הכסף הזה על המטרות הנכונות כדי שהוא יועיל. אבל גם מניעת הגדלת התקציב לא בדיוק תועיל.
דצמבר 22, 2007 בשעה 7:29 am |
לדובי!
אני חושבת שגם עם המורים הנוכחיים – אפשר גם אפשר להצליח הרבה יותר, עם “החיילים” האלה צריך לנצח במלחמה.
כמובן שלטווח קצת יותר רחוק כדאי היה גם לעשות שם שינוי ולאייש את בתי הספר במצטייני האוניברסיטאות (ובל נחטא לאמת, יש גם היום מורים שבאו עם אידיולוגיה).
צביקה!
אני מסכימה עם כל מילה שלך.
חבל שלא לומדים מהצלחות.
דצמבר 22, 2007 בשעה 10:51 am |
לדובי –
לפני שקופצים עם הפתרון הבנאלי “כשהתפוקות יורדות – צריך להעלות את התשומות” כלומר – אנחנו צריכים עוד תקציבים, צריך לבדוק האם הבעיה היא העדר משאבים או ניצול לא נכון של משאבים. בישראל אין בעיה של תקציב חינוך, תקציב החינוך הוא גדול מספיק בכל קנה מידה של מדינות העולם המערבי. הבעיה היא שבישראל מרבית התקציב מוקצה לעלויות מטה מנופחות וחסרות תקדים בעולם המערבי, השקעה לא אפקטיבית בפרויקטים ו”ניסויים” למיניהם וכיו”ב. אם היו מנהלים את זה נכון גם בתקציב הנוכחי היה אפשר להכפיל את שכר המורים, ולשלש את שכר המנהלים. אני אומר את זה באחריות מלאה.
ולאתי – עם חלק מהמורים הנוכחיים אפשר להצליח. עם הרוב לא. לו היית מקדישה קצת זמן ללמוד גם מעולמות הכדורגל היית יודעת שיש רגע בו החלפת ההרכב היא האופציה היחידה. לא שאין מורים ראויים ומעולים בבתי הספר אבל לצערי הם לא הרוב.
דצמבר 22, 2007 בשעה 11:19 am |
האם החלפת הרכב פרושו – החלפת כולם?
לדעתי, יש הרבה מאד מורים מעולים.
ויש גם הרבה שכבר לא כל כך ואולי אף פעם לא היו.
בכלל, אני נוטה להאמין באנשים.
דצמבר 23, 2007 בשעה 12:45 am |
מאחר ואין לי כל הערות, הארות או תוספות לנאמר מעלה (וגם מעט מאד אינטרסים ישירים במערכת החינוך…), נותרתי עם שאלה אקוטית אחת:
מאיפה הצבע האדום הזה באמצע הבלוג?
יכולת חדשה בוורדפרס? כתיבה ב-וורד והעתקה פנימה?
דצמבר 23, 2007 בשעה 7:32 pm |
לעידן – יש חידושים וריענונים גם בוורדפרס
אחד מהם הוא שידרוג העורך (הבעייתי עפ”ר כפי שאתה ודאי חווה על בשרך)
תמצא את האיקון שפותח שורה נוספת בה כלי עריכה “מתקדמים” (הכל יחסי)
דצמבר 24, 2007 בשעה 7:59 am |
או שתשתמש בMS WRITER המעולה – גם נותן אפשרויות עריכה מתקדמות.
דצמבר 24, 2007 בשעה 11:06 am |
חשבתי לכתוב בבלוג שלי משהו בנושא – ויש לי בטן מלאה על מערכת החינוך בארץ. אבל יש בעיה חמורה גם עם תהליך השינוי , בארץ, גם עם נשוא השינוי כאן – במי ממוקדים…על מה נשענים ומה המנוף לשינוי….המטה – כמו כל מטה של ארגון גדול, הופך לפוליטי יותר ויותר….המחוזות, אגפי החינוך ברשויות המקומיות, כל גוף הפיקוח בישראל שמצריך ריענון בייעוד , בהפעלה ובאנשים (בניגוד לאתי יקירתי , אני מאמין פחות ופחות בבני אדם בכלל) המורים עצמם וכמובן מנהלי בתי הספר – שזו ממש רעה חולה בארץ. וכאן כמה מילים לצביקה על הדוגמאות שהבאת ועל המסקנות….ניהול ביה”ס – גם בארץ כבר לפני 5 שנים בערך העבירו אחריות ניהולית ותקציבית למנהלי בתיה”ס. רובם ראו בזה עונש ולא הבינו איך יהיו מסוגלים לעמוד במטלה הניהולית הזו – לנהל את תקציבם , לנצל נכון את הסמכויות שלהם אל מול המורים ועוד ועוד……מיעוטם הפכו את זה למנוף ניהולי איכותי ואמיתי.
בתי הספר היו ונשארו ברובם מונארכיות עריצות שהמורות פוחדות לפתוח פה ולהגיד משהו – לנסות ולהשפיע על מה שקורה. לגבי פרסום התוצאות….אכן השאלה מי מודד היא שאלה חשובה אולם חשובות לא פחות השאלות: מי בכלל מתעניין בזה? איך הופכים את פרסום התוצאות למשהו שמשפיע על ההתיחסות לכל בית ספר כפרט בטריטוריה שלו – ועל מערכים מורכבים יותר של רמת שכונה / עיר / מחוז / המדינה. כיום – פרסום התוצאות הוא אייטם (בעיקר כלי ניגוח) בין כוכב נולד ל – מבט לחדשות… או בפופוליטיקה המגוחכת. אמרתי וחוזר – השאלה היא היכן להתמקד, איך לאתר את החוזקות של המערכת – ואיך להפוך אותן – את החוזקות, למנוף לשינוי אמיתי.